כל מה שאני זוכר זאת החבטה באדמה, ואז חושך.
נדמה שהחושך מתארך, וכשאני מסתכל עליו אני לא רואה את האופק.
אני תוהה מה קורה כאן, מנסה להתקדם, למצוא שמץ של אור, אבל כלום.
אני בקושי יכול לראות את עורי החשוף מתחת לחולצת הטריקו, או את שיערי הבלונדיני המתנופף ברוח שלא קיימת כאן.
לפעמים אני שומע מן קולות רפאים, מוכרים להכאיב, אך איני יכול לזהות אותם.
קשה לי להאמין שאי פעם אצא מפה.
כל שנייה כאן גורמת לי לאבד תקווה שלעולם לא אראה אור יום שוב.
לעולם לא אראה את ניקו-
רגע...?
ניקו?
'אני צריך לראות את ניקו.'
ניקו הוא חברי הטוב ביותר.
אין גבול לכמה אני אוהב אותו, בתור חבר.
אם לא אצא מפה בשביל מישהו אחר לפחות אצא מפה בשבילו.
'אני צריך לראות את ניקו!'
המחשבה התחזקה באחורי ראשי, צוברת כוח.
אני נאבק ולבסוף פוקח את העיניים.
~~~
ספר שני!!
אני מתרגשתתת
הספר בנוי על אותו עיקרון כמו הספר הראשון ,רק שבמקום יומן זה יהיה מהעיניים של וויל ולא מהיומן.
ובדיוק כמו הספר הקודם כל יום יעלה פרק וצפויים כמה פרקי בונוס.
תהנוווו
*התחיל: 4.1.24*
YOU ARE READING
my lost memories ~ solangelo (HEB)
Fanfiction*גמור* *ספר שני* וויל עושה תאונה ובמהלכה שוכח כל מה שקרה בשנים האחרונות, לרבות את ארוסו, ניקו די אנג'לו. חתונתם נדחתה למועד לא ידוע ובעוד ניקו לא מפסיק לדאוג לוויל, וויל חושב שהם רק חברי ילדות. האם הוא יתגבר על זה, או שהפעם יש דבר יותר חזק מהאהבה? ס...
