my lost memories ~ solangelo (HEB)

6

היום הסתובבתי בבית שלנו ומצאתי במגירה שבשידה שעל יד המיטה שלי יומן.
נראה שהיומן נכתב לפני שנתיים לפי התאריכים שרשומים על הכריכה.
אחרי שקראתי אותו קצת הבנתי שאני זה שכתב אותו.
זה היה נורא מצחיק לקרוא את ההתבכיינויות שלי על כמה שאין לי סיכוי, על כמה שניקו מושלם (וזה כמובן נכון), ועל כמה מסכנים חברים שלי מרוב הכמויות שחפרתי להם עליו.

היומן היה די ארוך, והתחיל לפחות שנה לפני שכתבתי שאנחנו ביחד.
בסופו של דבר, כשהגעתי לסוף, או למה שחשבתי שהיה הסוף, שמתי לב שבעמוד שאחר כך היה כתוב עוד משהו, התאריך היה בערך שלושה חודשים מהיום.

"התארסנו, אני וניקו.
כתבתי פה שלעולם לא אוכל להיות יותר שמח מהפעם בה נהיינו זוג, אבל היום, אני לגמרי הרבה יותר שמח.
בסוף שתינו הצענו אחד לשני, אף על פי שניקו זה שניסה לשאול קודם.
רציתי להציע לו אחרי הדייט שהיה לנו, שנהיה בבית, אבל הוא הקדים אותי.
וכמה טוב שהוא הקדים אותי.
אני אוהב אותו כל כך.
החתונה מתוכננת לעוד בערך שלושה חודשים, שיהיה אביב, וכבר הספקנו לסדר כמה דברים.
שום דבר לא הולך להרוס את זה, זה יהיה היום הכי טוב בחיינו.
אנחנו עוד שוקלים לאן ללכת לירח הדבש.
אולי ליוון, או למזרח התיכון, שמעתי שיש שם אתרים ממש יפייפים, כמו הפירמידות ועוד איזה מקום בשם קיסריה שהורדוס מלך שם.
אני עדיין חנון של היסטוריה כמו שאפשר להבין, אף על פי כל השנים שעברו.
זה הכל, ובפעם הבאה שאכתוב פה, כנראה אהיה נשוי."

צחקתי לעצמי, בידיעה שזה כל כך אירוני כל המצב הזה, ובהבנה שאני כל כך קלישאתי.
אם כי רצוי לציין שלפחות אני כותב נחמד.
רציתי להתחיל לכתוב בדף שאחרי, מין רצון מוזר כזה לכתוב לוויל מהעבר שזה קצת בלתי אפשרי להתחתן במצב בו אתה לא זוכר את השנתיים האחרונות שלך אבל הרגשתי כאב ראש מתגבר עוד ועוד, עד שכל מה שיכלתי לעשות הוא ליפול על הספה מאחורי, והדבר האחרון שאני זוכר הוא שאיבדתי הכרה.

~~~

איזה יום זוועה זה יום רביעי נכון?
יש לי מבחן, ועבודה אבל אני מסיימת מוקדם (ולא מסיבות טובות לצערי).
איך אתםםם?
תודה על 400 עוקביםם❤️❤️
אנחנו מתקרבים לסוף בצעדים ענק, אם שמתם לב, ועדיין לא סיימתי לכתוב את האפילוג🥲
אוהבת אתכם❤️❤️❤️