"וויל?" אני קורא לוויל בבהלה, מבין שהוא כנראה איבד את ההכרה בזמן שהייתי בעבודה.
אמרו לנו שזה יקרה, זה קרה כבר כמה פעמים, ובכל זאת, זה היה מבהיל מאוד.
הוא פוקח את עיניו בזהירות, מסתגל לאור ולאחר מכן בוחן אותי במבט מוזר.
"התעלפת, הכל בסדר?" שאלתי אותו בדאגה
הוא המשיך לבחון אותי באותו המבט, ואני קולט שיש ניצוץ בעיניים שלו, שלא היה שם מאז התאונה.
"א-אני" קולו רועד "אני חושב-" הרעד מתגבר "-שנזכרתי."
המילה לא עלתה ליותר מלחישה, אבל אני מרגיש כאילו מישהו צועק לי אותה שוב ושוב ושוב באוזן.
"נזכרת?" אני שואל בשקט, מסרב להאמין.
"נזכרתי!" הוא מחייך חיוך רועד, ואני מושך אותו לחיבוק.
אני מרגיש דמעות מערפלות את מבטי, השמחה וחוסר האמון מערפילם את חושיים והוא מחזיר לי חיבוק חזק.
אני כל כך שמח.
כל כך שנאתי את התקופה הזאת, שנאתי שהוא שכח, שנאתי שלא יכולתי לנשק אותו מתי שמתחשק לי, שנאתי לא להתעורר לידו ולא להרדם לצידו ועכשיו, סוף סוף, התקופה הזאת נגמרה.
הוא נזכר.
החיוך הגדול והיפייפה שיש לו עכשיו על הפנים, המגע המוכר שלו וההבנה שהוא זוכר, זוכר הכל ולא קטעי זכרונות שבורים, לגמרי שווה את כל הדמעות שבזבזתי מאז, כל הפעמים שהשתוקקתי למגעו ולחיוכו וכל פעם ופעם שחששתי שהוא לגמרי ישכח אותי.
כמובן שהייתי מעדיף שזה לא יקרה, אבל זה היה כמו מבחן מאוד מאוד גדול לזוגיות שלנו, וצלחנו אותו.
עכשיו אנחנו יכולים פשוט להיות אנחנו.
והנשיקה המתוקה שחלקנו הראתה לי שהוא חושב בדיוק כמוני.
~~~
מרגיש לי שזה ממש מהיר😓
וסליחה שיש ממש קצת אינפורמציה על נשיקות ודברים חמודים ממש קרינג'י לי לכתוב אותם😓
נו יותר טוב מפלאשבק לאירוסין?
אני גאה לומר לכם שהפרק הבא הוא האפילוג!
אחרי האפילוג יהיו אחרית דבר, כמה פרקי בונוסים וההפתעה החדשה...
ספר שלישי! והפעם מנקודת המבט של ניקו!
לטרילוגייה יקראו טרילוגיית יומנים וזכרונות
(The trilogy of diaries and memories)
מקווה שאהבתם❤️
ניפגש מחר❤️
נוי3>
YOU ARE READING
my lost memories ~ solangelo (HEB)
Fanfiction*גמור* *ספר שני* וויל עושה תאונה ובמהלכה שוכח כל מה שקרה בשנים האחרונות, לרבות את ארוסו, ניקו די אנג'לו. חתונתם נדחתה למועד לא ידוע ובעוד ניקו לא מפסיק לדאוג לוויל, וויל חושב שהם רק חברי ילדות. האם הוא יתגבר על זה, או שהפעם יש דבר יותר חזק מהאהבה? ס...
