my lost memories ~ solangelo (HEB)

5

נ.מ. ניקו

אני לא יכול להוציא מהראש את המראה של וויל בבית החולים.
חיוור, מלוכלך בדם ובקושי נושם, ולמרות הכל הוא עדיין הדבר היפה ביותר שראיתי בחיי.
כשהוא התעורר, ההקלה שהרגשתי הייתה כל כך חזקה.
אבל אז, שהתברר שהוא לא זוכר את כל הדברים שקראו בנינו...
אני כל כך שמח שהוא ער ושלפחות הוא לא שכח אותי לגמרי אבל מתחיל להיות לי כואב פיזית בלי הקרבה שהייתה לנו פעם.
לא התנשקנו כבר שלושה שבועות, ארבע ימים, שבע עשרה שעות, עשרים וחמש דקות וארבעים ושש, ארבעים ושבע, ארבעים ושמונה... שניות.
אני לא יכול שלא לבהות בשפתיים שלו כל פעם שהוא מזיז אותן, אני לא יכול שלא לבהות בכל דבר שהוא עושה ולהרגיש הקלה וכאב לב ששורפים אותי לאט לאט כל שנייה שאנחנו לא קרובים.
אני לא זוכר שאי פעם היה לי כזה קשה.
לא כשלוויל היו חברות או חברים, לא בתקופה שהיינו מנותקים ואפילו לא בתקופה שעזבתי לפנימייה באיטליה לשנתיים.
אני אוהב אותו כל כך שזה כואב.
שמחתי שהוא אמר שהוא יגור בבית שלנו ולא אצל ההורים שלו.
זה מראה שהוא עדיין סומך עליי, זה מראה שאולי...
אולי הוא עדיין אוהב אותי.
מה שאני בטוח זה שאני אוהב אותו.
בכל נים ועצב בגופי.
אני אוהב אותו כמו שיוליה אהבה את רומאו, כמו שתיסבי אהבה את פיראמוס* (אולי אלה לא דוגמאות כל כך טובות בעצם...) אני אוהב אותו כמו מוזיקה ועם זאת כמו שקט מוחלט.
אני אוהב אותו כמו לילה ועם זאת כמו יום בהיר ושמשי.
כולם תמיד אומרים לנו שאנחנו התגלמות הפכים מושלמת שמצאו אחד את השני, וכמה מזל שמצאנו את החצי השני שלנו.
ואני יודע, יודע בביטחון, שוויל בסוף יזכר בי,
אני פשוט יודע.

~~~

* פירמוס ותיסבי הם שני שכנים שהתאהבו והוריהם התנגדו לקשר ביניהם, והם נאלצו לשמור עליו בסוד. פירמוס מצא סדק בקיר משותף של בתיהם, הרחיב אותו, ודרכו הם דיברו זה עם זה. לבסוף החליטו להיות ביחד וברחו, בסוף שניהם מתו (באמת אין לי כוח לפרט עלזה עכשיו, אם אתם רוצים תחפשו בגוגל)

מורנינג
החבר הכי טוב שלי לשעבר כתב לי שוב
להמשיך לסנן אותו?
אני מסננת אותו כבר כמעט חודש😊
אבל הוא נשמע ממש נואש כבר
:)
יום טוב או משו