כבולה אליו - Free Me

פרק 13; אזוקה 🔞

קוראים יקרים שימו לב ❤️
מפרק זה חל שינוי דרסטי בעלילה לצד האפל של הספר.
אם אתם מתחת לגיל 🔞 ולא קוראים ספרים אפלים בבקשה הניחו את הטלפון בצד והפסיקו לקרוא.
טריגרים- אונס, מחשבות אובדניות, שלישיה, גבר רעיל, גבר אובססיבי ויחסי שליטה.

○○○

האדם ששם את השטרות בידו פוסע קדימה, וליבי צונח, הדמעות נאספות בעיניי, גופי רועד ומחפש מקום לברוח.
מתאו עומד בפתח הדלת ומבט זועם על פניו, עיניו מביטות בי ישירות, מצומצמות כשאגרופיו קמוצים לצידי גופו.
"לא.."
עיניי נפערות ואני פוסעת לאחור, בורחת לקיר האחורי ונצמדת אליו.
הוא היה צריך להיות.. לא כאן.. הוא לא היה..
"צאי החוצה. שי." קולו השקט והרגוע של מתאו פוקד עלי באופן מוחצן.
"לא" ידי הרועדות עולות לפי, אני מייבבת בבכי ואל החדר מתפרץ דניאל, רעש צעדי הנעליים השחורות והמצוחצחות שלו נשמע כמו תוף באוזניי.
הגבר הזה שמתקדם לעברי לא נראה כמו דניאל, הגבר המאיים שגוהר מעליי לבוש בחולצה לבנה מכופתרות עם שני כפתורים פתוחים ומכנס שחור מהודק לא דניאל!
עיניי נסגרות כשהוא מכה בקיר מאחורי עם אגרופיו העצומים.
"לא.. אני לא.. אני לא חוזרת."
נהמה חייתית נשמעת מעומק חזהו ושוב מכה  בקיר, שפתיו נמשכות בזעם טהור, עיניו הירוקות נפתחות והוורידים שעל צווארו מתבלטים על הקעקועים שנמשכים מידיו.
ידיי עולות לגונן על ראשי ואני יורדת לקרקע בבכי וצווחות.
הם המשטרה הם היו אמורים לעזור לי! הם הסגירו אותי להם.
ידו של דניאל תופסת את הזרוע שלי ומושכת אותי לעמידה בכוח.
אני מתנגדת וזורקת את גופי מטה, משתוללת וצורחת בכל כוחי, "תן לי ללכת, שחרר אותי!"
דניאל מושך אותי ביד אחת מעלה, מטיח את גופי לקיר, נושם עמוקות ושואג מעלי.
"לא!"

אני נעצרת ומתנשמת בפחד, דניאל אמר לא? הוא דיבר עכשיו? ידו לופתת את הזרוע שלי ומצמידה אותי אליו, גוררת אותי בגסות מהחדר חקירות למבואה הגדולה.
אני לא אתן לו לקחת אותי. אני לא חוזרת לשם, אני לא חוזרת לאחוזה!
אני צורחת חסרת אונים והוא גורר אותי בכוח דרך תחנת המשטרה הריקה מאנשים ומלאה בשוטרים תוך כדי כך מתאו שואג להם באיטלקית, צעדיו נשמעים בתחנה הדוממת חוץ מהצעקות שלי.
כשלושים שוטרים בתחנה משפילים את ראשיהם ומבעד לדמעות אני רואה את השוטר הצעיר ואני מכוונת את עצמי אליו צורחת.
"אמרת שתעזור לי. שקרן! אמרת שתעזור לי!"
דניאל שולף אקדח מהחגורה שלו ומכוון לראשו של השוטר הצעיר שמיד יורד על ברכיו בפחד.
דעתו מוסחת ואני משתחררת בבת אחת מידו של דניאל ומתכוונת לרוץ אבל ברגע שהוא מבין שהשתחררתי ממנו, ידו של דניאל תופסת אותי מהשיער ומושכת לאחור.
אני מתנגשת בגופו וזרועו מיד נכנסת מתחת לחזה שלי ומושכת אותי צמוד אליו, "שחרר אותי דניאל, שחרר אותי." קולי נשבר מהצרחות והבכי, הוא גורר אותי אל מכונית שחורה בחזית הבניין מוקפת בארבעה שומרים עם נשקים ארוכים ושתי מכוניות נוספות מקדימה ומאחורה.