כבולה אליו - Free Me

פרק 27; תחתונים 🔞

אזהרת קריאה!
בפרק זה תכנים מיניים שאינם מתאימים לכל סוגי הקוראים.
כל הדברים שכתבים אינם חלק ממערכת יחסים בריאה ולא מנרמלים שום דבר.
אם אתם מתחת לגיל 🔞 ולא קוראים ספרים אפלים בבקשה הניחו את הטלפון בצד והפסיקו לקרוא.
○○○

"שי מרגע זה ועד שתסכימי להיות שלי אני צריך שתדעי, שאני נשבע שאהבתי, שאני אוהב ושלנצח אוהב אותך."
לא.. אתה משקר.. אתה חייב לשקר, אני לא יכולה להילחם בך יותר, אני רוצה לברוח אבל אתה משאיר אותי כאן, אתה גורם לי להיות תלויה בך.
דמעות יורדות מעיניי ואני מביטה לצד, דניאל מכניס את ידו אל שיערי ומושך את ראשי אליו. שפתיו מרחפות על הלחי שלי ולאט מתקרבות לשפתיי, הוא מנשק את הדמעות שיורדות מעיני וידו מסובבת את ראשי אליו בעדינות.
שפתיו המלאות מרפרפות על שפתיי בנשיקה רכה והוא נע מעט לאחור.
אני רוצה עוד.
שוב הוא מתקרב והפעם שפתיו נשארות עוד קצת על שפתיי כאילו הן מבקשות רשות, מחכות שאסכים להן לבלוע אותי.
דניאל, אתה משגע אותי ואני לא יכולה לסרב לך. בפעם השלישית שהוא מנשק אותי אני מנשקת אותו בחזרה שפתיו פותחות את שפתיי ולשונו נכנסת לפי, כל גופי בוער הידיים שלי עולות לצווארו ומושכות את ראשו אלי, בכל פעם אנו נפרדים לנשום אנו חוזרים אחד לשני כאילו הוא האוויר שאני צריכה כדי לחיות.

הוא מסובב אותי למיטה ועולה מעלי, לאט גופו מתחכך בגופי ויוצר זרמים של תשוקה בליבי, ידי יורדת מטה אל מתחת לחולצה שלו מלטפת את שרירי בטנו המתוחים, הנשיקה הופכת למטורפת ואני לא מצליחה לחשוב בבהירות עד שידו נכנסת מתחת לחולצה שלי וחופנת את השד שלי בכוח.
עיניי נפתחות, אני מתעוררת משכרון החושים ומתנתקת מדניאל, דוחפת אותו לאחור ומתנשמת, הוא נרגז שדחפתי אותו ואני בטוחה שהוא עומד להכריח אותי אבל דניאל מניח את מצחו על מצחי ולוחש בהקלה.
"ירד לך החום, זה כבר טוב."
הוא נעמד ומעביר את ידיו על ראשו, אתה נבוך? מבטי יורד מטה ופניי מאדימות כשאני רואה שהמכנס שלו עומד להיקרע באזור המפשעה, מיד אני יורדת מהמיטה והולכת לכיוון הדלת בזמן שאני מסדרת את שערי ואת בגדיי.
"אני אלך להכין משהו לאכול.."
"אני נכנס להתקלח.."
אנחנו מדברים יחד ואני יוצאת מהחדר במהירות כשהלב שלי נשמע אפילו יותר חזק מהצעדים שלי במדרגות, יורדת למטבח מוציאה דברים מהמקרר ומתחילה להכין חביתה, ירקות וקפה.
אחרי עשרים דקות דניאל יורד במדרגות ישירות אלי ומחבק אותי מאחור, ראשו נצמד לצווארי וטיפות המים שנוטפות משערו מדגדגות ומקפיצות אותי.
"אתה רטוב."
"זאת אשמתך."
איך בדיוק זאת אשמתי שאתה לא מסוגל לשלוט על עצמך?!

אני מניחה את האוכל על השולחן מאחורי האי ודניאל עדיין מחזיק בי כשאני הולכת וחוזרת, אני די אוהבת את ההרגשה הזאת אבל הקרבה שלו אלי מעוררת בי משהו אחר.
"בוא נשב לאכול." אני מתיישבת אבל דניאל הולך לכיוון השני של הבית.
לאן הוא הולך? לאחר רגע הוא חוזר עם מגבת ראש מושך אותי מהכיסא ומתיישב במקומי.
"תייבשי את השיער שלי." אני מביטה בו המומה, אתה ממש מתנהג כמו ילד קטן, חיוך קטן עולה על פניי ואני לוקחת את המגבת מידו.
דניאל פותח את רגליו ומושך אותי מירכיי להיכנס ביניהן, בעדינות אני מייבשת את השיער שלו והוא מחייך חיוך שמחליש את רגליי.
"מה?"
"אני מת להכניס את ראש שלי בין השדיים שלך."
מההלם אני נעצרת ומביטה בו, הוא יושב על הכיסא והראש שלו מגיע בדיוק עד לשדיים שלי, אני לובשת חולצת פוטר חמה עם ציור של דובי קטן באמצע, ולמרות שהיא גדולה מעט מהגודל שלי אפשר לראות שאני בלי חזייה, מיד ידי דוחפת אותו לאחור ומכה את הכתף שלו. מסתובבת ללכת ללבוש חזייה אבל הוא מושך אותי לשבת עליו.
"לאן את בורחת?"
"להתלבש!"
"אחרי האוכל."
דניאל מסתובב לשולחן, יד אחת שלו מחזיקה אותי והשנייה לוקחת חתיכת מלפפון ומביאה אותה לפי.
"אני יכולה לאכול לבד! על כיסא!"
"את יכולה לאכול עלי או עירומה על כיסא בייבי, החלטה שלך."