הבת של פוטר-Potter's daughter

פרק 7- ״אני לא עשיתי כלום!!״ נראלי

<נקודת מבט לילי פוטר>

״פתחו בעמוד 248״ אמר הפרופסור, ״ומה שמו?״ שאלתי בליחשוש את קים שישבה לידי ״אז את בוודאי מס פוטר, התשובה לשאלתך היא פרופסור ג'ורג אדמס״ ענה לי על השאלה ששאלתי את קים בלחש, ישבתי במקומי מבולבלת מאוד. כשפרופסור ג׳ורג שאל שאלות הייתה ילדה שידעה כבר את התשובות.

כשנגמר השיעור יצאנו כולנו דרך הדלת ללכת לחדר שבו מתקיים השיעור השני. ״תסתכלי לאן את הולכת״ אחת הילדות צעקה עליי כשבטעות נתקעתי בה ״סליחה״ אמרתי, ״זה השיעור הכי משעמם שהיה לי כל החיים״ הוגו אמר מתוסכל ״אתה מודע לזה שזה השיעור הראשון שלך?״ אמרתי ואני וליאם התחלנו לצחוק,

הוגו באמת היה דומה לדוד רון, שניהם הכי מצחיקים שיש. לעומת זאת אומרים שאני דומה לאמא שלי, מה שאני לא רואה את הקשרים.

השיעור הבא היה שיקויים עם פרופסור קלארה שעבר יחסית מהר, עוד לא עשינו שום שיקוי לבנתיים רק למדנו עליו. כשהגיע הזמן לשיעור תעופה כולנו אמרנו בשתי שורות אחת מול השנייה שהמאטאטא לידנו.

״up" אחד הילדים אמר והמטאטא שלו התרומם לידו ״up" הוגו גם ניסה להגיד אבל הוא נפל לריצפה. היו מלא נסיונות של הילדים ״up" ליאם אמר והצליח. היסתכלתי איך כולם מצלחים. ״up" אמרתי ולפתע המטאטא עלה מלעה אל ידי, חיוכי עלה על שפתי כחיוך גדול ועוצמתי.

עלינו על המטאטא, הרגשתי את רגלי מתנתקות מהקרקע. ניסיתי להישאר מאוזנת ולא לפול לאחד הצדדים, מה שהיה די קשה ״תוכלי לבוא רגע רולנדה?״ המנהלת מקגונגל שאלה את המורה, כתגובה המורה הינהנה לעברה ״משוחררים״ היא אמרה והלכה עם המנהלת לכיוון המגרש הענק של משחק הקוודיץ'.

מינרווה מקגונגל היא מנהלת בית הספר בערך כבר 20 שנה. היא מבוגרת מאוד אבל מאוד מאוד חכמה, היא אוהבת תמיד שהכל פועל כמו שעון ושאף אחד לא מאחר. אין לה ילדים והיא מאוד מסורה ואוהבת את העבודה שלה, רואים את זה.

״מה יש לנו עכשיו?״ הוגו שאל ״סיימנו להיום״ עניתי ״ואי זה היה היום הכי מתיש שהיה לי בחיים!!״ הוגו אמר ואני וליאם צחקנו ״הוגו זה היום השני שלך פה ״ אמרתי מבעד לצחוק.

ישבנו בגבעה על הדשא אני, ליאם והוגו. נשענתי על עץ גדול שהיה שם שלפתע אלבוס הגיע משום מקום ״לילי פוטר״ אלבוס קרא לי ״אלבוס?״ שאלתי ״כבר ביום השני קוראים לך לחדר מנהלת??״ אלבוס שאל אותי ״אלבוס תרגע״ צעקתי ״לא עשיתי כלום״ הוספתי לדברי, נראלי לא עשיתי כלום. לא שאני זוכרת.

״חסר לך, אמרתי לאמא שאת על אחריותי. אני לא מתכוון לתת לך לעשות שטיות״ הוא אמר ואני גלגלתי עניים כתגובה. קמתי מהדשא ״טוב נתראה בארוחת ערב?״ שאלתי את חברי שהמשיכו לשבת על הדשא והינהנו ״ביי״ ליאם אמר ותגובתי הייתה ביי עם היד חזרה.

״מה כבר עשית?״ אלבוס שאל שוב שהפעם היינו לבד בדרכנו לחדר מנהל כי אני לא ידעתי את הדרך לבד. ״כלום״ הגבתי, נראלי שכלום. ״באמתת״ אמרתי ״אז אתה ואנה מסתובבים מלא ביחד״ אמרתי משנה נושא ״סתמי קצתתת״ אלבוס אמר מצמיד אותי לגופו בחיבוק של יד אחת ועם היד השנייה ובלגן לי אל השיער. אחי המציק. ״זה החדר של מקגונגל, אני מאוד מקווה שלא תצתרכי להגיע לפה עוד פעם השנה. מספיק אחד דפוק במשפחה הזאת״ הסביר לי שהגענו למקום עם דלת חומה וגדולה ״אני לא עשיתי כלום!!״ אמרתי שוב מגנה על עצמי ״מה שתגידי אחות״ אלבוס אמר והלך.

ניגשתי לדלת ונקשתי בה 3 פעמים ״תכנסי לילי״ והדלת הגדולה נפתחה. מה שנזכרתי שכבר הייתי פה, רק שהפעם היה מואר. פאק. אני יודעת מה קרה. זה על זה. כבר ביום השני שלי מעייפים אותי, אשכרה בת של פוטר מועפת כבר ביום השני שלה.

״היי המנהלת מקגונגל, חיפשת אותי?״ שאלתי ״כן, בואי תיכנסי״ מקגונגל ענתה .