הבת של פוטר-Potter's daughter

פרק 9- מתנה מיוחדת

<נקודת מבט לילי פוטר>

׳לילי היקרה שלנו
ילדה מיוחדת שלנו, אנחנו חשבנו הרבה זמן מה לתת לך.
רצינו לתת לך מטמטא חדש כמו לאחיך אלבוס.
או ספרים חדשים כמו לאחיך ג׳יימס .
אבל שום דבר לא התאים לך, לאופי שלך.
אז החלטנו לתת מתנה מיוחדת לילדה מיוחדת.
מפת הקונדסאים.
כרגע זה סתם קלף ריק
אבל אני יודע שאת לא מסתכלת רק על הניראות.
אנחנו יודעים שתצליחי לבד
מקווים שתשתמשי בכך לדברים טובים
אוהבים אבא ואמא׳

הרמתי הזהירות את הקלף הריק המקופל וחיפשתי לרמז,
ניסיתי לפתוח ללא הצלחה. היסתכלתי ימינה ושמאלה וראיתי רק עטיפות מתנות, גדולות, קטנות, מקושטות ... ורק אני עם נייר ריק ביד. איזה מין מתנה זו? איזה מין הורים הם שהביאו ל אלבוס ולג׳יימס מתנות שוות ולי הביאו דף ריק. ׳כרגע זה סתם קלף ריק׳ קראתי שוב את השורה הזאת מאוכזבת , ׳אנחנו יודעים שתצליח לבד׳ קוראת את המשפט שוב.

רגע מה.

מה הכוונה בלהצליח לבד? רצתי ערימת האריזות המתנות לפח שסיימו את תפקידם והתחלתי לחפש את הקופסה הגדולה שבתוכה הביאו לי את המתנה. התחלתי לחפש אחר רמז או סימן בזמן שכבר צלצול שמבסר על תחילת השיעור הראשון. נו איפה זה זה חייב להיות כאן.

לפתע ידי נגע בקצה של קופסה לבנה עם קישוטים בצבעים ומהר שלפתי אותה מכל הערמה פתחתי אותה אך היא הייתה ריקה לגמרי.
עניי בחנו את הקופסה ליסוד עד שנפלה לעניי שפיץ בתחתית כאילו זה לא שייך לשם. ידי החזיקה בשפיץ ומשכתי אותה, זהו זה זה פשוט שכבה כפולה קילפתי לאט לאט את השכבה הראשונה ואז התגלה עליי הכתב ׳הנני נשבע בזאת חגיגית שאני מחפש צרות׳ מה זה ולמה לעזעזל שאני אחפש צרות. בחנתי שוב את הקופסה כדי לחפש עוד רמז וגם במכסה היה מכסה כפול אך הפעם שקילפתי היה רשום ׳תם ונשלם הקונדס׳ .

״לילי לונה פוטר״ קול חזק נשמע בחדר האוכל, הסתובבתי במהרה ושם הייתה פרופסור קלארה ״את לא אמורה להיות בשיעור של פרופסור ג'ורג אדמס?״ קלארה שאלה. לא עניתי יש פעמים שהשתיקה יפה להם, וזה אחד מהפעמים האלה. ״25 נקודות יורדות לגריפנדור״ אמרה קלארה. ״ולילי עוד פעם כזאת ואני אדאג שהמנהלת תטפל בזה כבר״ הוסיפה , קמתי והלכתי במהירות האפשרית.

כל השיעורים רק חשבתי על המתנה הזו, הוגו וליאם נעלמו לגמרה ואני הלכתי לחדר לנסות משהו עם הדף הריק.

טפחתי טפיחה על הקלף בעזרת שרביטי ״הנני נשבעת בזאת חגיגית שאני מחפשת צרות״ דקלמתי את השורה שרצה לי בראש מהרגע שקראתי אותה, כבר מיואשת מנסה את הנסיון האחרון ולפתע הופיעה ציור של מגדלי הוגוורסט ובתוך היה רשום ׳מפת הקונדסאים׳

פתחתי את הנייר המקופל ובו היה מפת הוגוורסט עם כל שמות התלמידים, המורים ואפילו הרוחות, השמות זזו ממקום למקום.
חיוכי עלה בשנייה במחשבה שזה המתנה הכי טובה שיכולתי לקבל.

היסתכלתי במפה על שני השמות הוגו וליאם שהלכו ביחד לכיוון החצר. אני חייבת לספר להם על זה, רצתי לכיוונם אך באמצע הדרך הם נעלמו מהמפה כלא היו. התחלתי ללכת לכיוון הפעם האחרונה שראיתי אותם אבל הדבר היחד שראיתי היה עץ ערבה גדול.

״הוגו״ קראתי ״ליאם?״ קראתי אך אף קול לא ענה, נדמה שאני לבד. פתחתי את המפה שוב וחיפשתי את שמותם שוב אך לא מצאתי.
ישבתי ביאוש רב על הדשה מתחת לענפי הערבה. שלפתע ענפי הערבה התחילו להכות אותי ולהעיף אותי ״הצילו״ צעקתי לעזרה ״הוגו״ צעקתי בחוזקה ״ליאם״ בחוזקה כפולה.

״לילי?״ צעקה נשמע לעברי אך לא זהיתי מאיפה היסתכלתי ימינה ושמאלה ואף אחד לא היה. ״כן בבבקשה עזרה״ אמרתי שענף העץ חנק אותי בחוזקה ולפתע הוגו וליאם החליטו להגיע ״רלינקרמוס״ ליאם אמר שבידו השרביט שלו שהייתה מכוון לענף. הענף התחיל לשחרר אותי לאט לאט והניח אותי על האדמה ״מה היה פה עכשיו?״ שאלתי ״ומאיפה באתם?״ הוספתי מפני שהם עוד הספיקו לענות על השאלה הראשונה ״איך הגעת לפה בכלל?״ הוגו שאל אך לא עניתי ״לילי תעני״ ליאם אמר בנחישות ״עקבת אחרינו?״ הוגו שאל ״לא!״ סוג של לא, אמרתי בחוזקה. ״אז איך ידעת בדיוק איפה אנחנו נמצאים?״ ליאם שאל ״קודם אתם עונים לי על שאלות שלי״ הגבתי

״אחרי שאח שלך לקח אותך לחדר מנהלת הגיעו ילדות לדשא והתחילו לדבר על דברים מגעילים של בנות״ הוגו אמר וצחקקתי ״אז החלטנו ללכת ולחפש מקום אחר בלי אנשים בכלל ואז ראינו מרחוק את העץ הזה והתיישנו אך הוא התחיל להרביץ לנו״ ליאם הסביר ״נו בדיוק כמו שקרה לי״ אמרתי ״רצינו פשוט לרוץ אהל העץ תפס אותי ואז ליאם ניסה לעזור לי להשתחרר אבל כשהיד הישתחררה נפלתי לתוך הבור הזה״ הוגו אמר מצביע על חור גדול שהיה התחתית גזע העץ ״כשהוא נפל רצתי לשם לעזור לו ואז גילנו חדר ענק בערך משנות ה70״ ליאם סיים להסביר ״ואו״ זה במילה היחדה שהצלחתי להוציא מפי ״ומה זה היה מה שאמרת לענף שישחרר אותי ״זה היה כישוף שלמדתי בלילה הכישוף הזה אומר לעץ לשחרר״ ליאם הגיב

״עכשיו את״ הוגו אמר ״המתנה״ אמרתי והפרצופים של ליאם והוגו היו מבולבלים ״המתנה שההורים שלי נתנו לי״ הסברתי יותר ועדיין הם היו נראים מבולבלים ״פשוט תראו״ אמרתי ונתתי להם את המפה.