הבת של פוטר-Potter's daughter

פרק 5- אמצע הלילה בחוץ

פרק 5

<נקודת מבט לילי פוטר>
(אחרי שנפרדה מהוגו וליאם)

עמדתי מול חדר 221 ששם אמרו שאני נמצאת ועל הדלת היה רשום בדף גדול:

בנות שנה א:
לילי פוטר
קים
אמילי
אמה

ראיתי ששמי רשום ודפקתי בדלת ״מי זה?״ שאלה ילדה מתוך החדר ״אני לילי, זה אמור להיות החדר שלי...״ עניתי ״מה לא דברו איתך?״ קול נוסף היצטרף לשיחה, ״זהו שאת כבר לא כאן... החלטנו להיות פה אנחנו וזה אומר שאין מקום בחדר אז... תחפשי מקום אחר!״ הילדה הוסיפה. ״אבל בנות זה החדר שלי תתנו לי להיכנס״ אמרתי שעדיין עמדתי מאחורי הדלת, ״למה מה תעשי? לילי הקטנה תלשין עלינו לאבוש?״ קול נוסף של אחת הבנות נשמע ואחר כך נשמע צחקוקים נוספים, בדיוק באתי ללכת אך ילדה נוספת הגיעה,

הילדה חיפשה את שמה ברשימות ועצרה בשם קים, היא הביטה בי והתרחקתי קצת מהדלת, הילדה דפקה בדלת ״אמרנו לך לעוף מפה ילדה״ הבנות מהחדר דיברו, ״מה השם?״ הילדה שאלה אותי ״לילי... לילי פוטר״ עניתי במהירות, הילדה הסתכלה על הרשימה שוב ״את שם מה הילדות רוצות ממך?״ היא שאלה שאלה נוספת ״אמ, את האמת שיש שם ילדה שרוצה לישון שם ואין לי מקום ופחות בא לי לריב ביום הראשון שלי פה...״ הסברתי,

הילדה לקחה סיכת סבתא משערה ופרצה את הדלת בחוזקה ״מה לא היה מובן?״ אחת הילדות שהייתה כבר בחדר שאלה בצניות ״תגידו אתן אמיתיות?הילדה רק רצתה את המקום שלה בחדר!״
הילדה שנכנסה איתי אמרה ״ומי את?״ אחת הילדות שאלה ״קים״ אמרה שעדיין כועסת , שערה היה שחור ארוך וחלק עם צמה קטנה בצד, העניים שלה בצבע חום בהיר ״אז קים חמודה זה מדבר גם עליך, עכשיו אם לא אכפת לכן...״ הילדה שדיברה מקודם אמרה בזמן שהיא מסמנת לנו עם היד ללכת,

קים התחילה להיתעצבן עוד יותר ותוך כדי התחילה לצחקק ״תגידי מה לא מובן ב- את לא ישנה פה ?׳חמודה׳ ״ קים שאלה יותר נכון אמרה בכעס תוך כדי שהיא לקחה את המזוודות שלהן שהיו מתחת למיטות פתחה אותן וזרקה אותן מהחלון

״עכשיו תבינו את זה יותר טוב?״ היא שאלה בצניות ״את משוגעת!!!״ אחת הילדות צעקה וקים הנהנה עם הראש שלה לאישור, שתי הבנות רצו אל מחוץ לדלת כדי להחזיר את הדברים שלהן או לפחות חלק מהדברים שלהן...

״את לא אמיתית״ אמרתי מצחקקת ״חיות בסרט רציני צריך לנפץ להן את הבועה, לבנתיים תבחרי מיטה״ היא אמרה וכך עשיתי שמתי את המזוודה שלי מתחת למיטה מעץ שבחרתי ״אני נכנסת להיתקלח לפני שהפרנססותת יגמרו לי את המים החמים, צאאו״ היא אמרה והלכה לכיוון המקלחת ״סבבה לבנתיים יצאתי לסיבוב״ אמרתי וסגרתי אחריי את הדלת,

התחלתי לחפש את החדר של הבנים וכשראיתי את השם של הוגו מרחוק באחד הדפים הלכתי לכיוון החדר ודפקתי בדלת ״מי זה?״ השמע כל של בן מהחדר ״לילי״ עניתי, נפתחה הדלת וליאם יצאה משם ״הוגו עדיין מתקלח אז אמרתי לו שיסיים יצאה לכיוון הרחבה״ ליאם אמר ״אה, סבבה״ השבתי והתחלנו ללכת ״לאיפה בא לך ללכת?״ ליאם שאל ״את האמת רציתי לעשות סיור בכל הבית ספר״ אחרי 20 דקות בערך נשמע קול במערכת הכריזה...

״תלמידי שנה א, כיבוי אורות היתקיים עוד חצי שעה בדיוק! לא לאחר ולהיות בחדר בשעה הזאת!״

אני וליאם ישבנו על הבמה עוד 10 דקות ואז הלכו לאגף, ״אוי פאק״ אמרתי כשנזכרתי שהצעיף שלי נשאר על הבמה. ״מה קרה??״ ליאם שאל אותי ״שחכתי שהשארתי את הצעיף שלי על הבמה, אני אלך לקחת אותו מהר ואחזור.״ הסברתי ״את רוצה שאני גם אבוא איתך?״ ליאם שאל ״לא באמת, אין צורך אני כבר חוזרת״ עניתי והלכתי ״חישבתי את הזמן והיה לי בדיוק זמן ללכת ולחזור. כשהגעתי לבמה ראיתי שהוא נשאר איפה שהשארתי אותו ולקחתי אותו.
נכנסתי לבניין והיסתכלתי על השעה, יש לי עוד 5 דקות לכיבוי אורות.
עברתי כל כך מהר שלא אאחר, לפתע הופיע איש גבוה עם גלימה שחורה ראול פנים הדבר האחרון שאני זוכרת זה שהוא התקדם לכיווני ואז ראיתי שחור.

פתחתי את עניי, מה זה מה קרה פה? נרדמתי? קמתי מהריצפה מסתכלת על השעה 2:45 פאק פאק פאק. רצתי לאגפים של גריפנדור.
הלובי היה ריק, ניסיתי לפתוח את הדלת הגדולה של אגף שנה א, יצא ככישלון. נתקעתי באמצע הלילה בחוץ. ישבתי על הספה בלובי וניסיתי לישון.