לדבר עם עורבים

פרק חמישי

חוש השמיע היה הראשון שחזר אל השומרת ,היא שמעה משקי-כנפיים רבים הולכים וחוזרים, קרקור עורבים ואת גרלדון מחלק פקודות נמרצות. על כתפה הרגישה לשון מחוספסת, מלקקת את הדם מהפצע. היא פקחה עיניה. כול המהומה שקטה לרגע והיה נדמה שהמטח ירד מהאוויר. כול הסובבים שמחו מהיותה מתפקדת שוב. לימינה היה קריג, שואל צעיר שתפקידו בכול המהומה היה לשמור שפצעיה לא יזדהמו. השומרת הרימה יד ללטפו אך כאב חד תקף אותה ולא אפשר לה לסיים את כוונותיה. היא סגרה עיניה שוב והתחילה לגולל בראשה את אשר התרחש. הזאב, היא התקוטטה איתו, הוא קפץ עליה במפתיע, נשך את כתפה. והדם...היה כול כך הרבה דם...רעד וכאב חד עבר בכתפה כשנזכרה במה שהתרחש, מהשש את היות זיכרונה נכון וטרי וכואב....
'והיה עוד משהו', נזכרה במעורפל 'היא לא סתם רבה עם הזאב היה גם את....גור האנוש!'.
היא פקחה את עיניה לרווחה מבוהלת תרה סביבה אחר הגור, היא ניסתה לשאול את הסובבים היכן הגור אך גרונה היבש בגד בה וממקום קול הוציאה צווחות קטנות וצרודות. כמה סנאים הביאו לה כליפות אגוזים קטנות מלאות במים והיא שתתה אותם בתעבה, רק לאחר ששתתה הבינה כמה היא הייתה צמאה ויבשה. היא הבינה גם שבכדי שתוכל לדבר היא חייבת להירגע ולהחזיר את כוחה. הביאו לה גרגרי יער והיא אכלה אותם לאט ובזהירות כדי לתת לבטנה המגרגרת הזדמנות להתרגל לכול רעיון האוכל מחדש. ולאחר שהרגישה שגרונה חזר לתפקוד שאלה שנית.
 "היכן הגור?" . זולטה התעופף למולה ונחת במקומו.
"הוא בטוח לעט עטה . משהו לא בסדר עם רגלו , אולי נשברה. העברנו אותו כמה רגעים ליפני שהתעוררת לאחת ממערות הדובים, התכוונו להעביר גם אותך, אך את התעוררת ליפני שהדוב הגיע לקחתך."
השומרת ניסתה לעמוד אך רגליה כשלו והיא הטיחה גבה על העץ מאחוריה ,הפצע בכתפה נפתח שנית ודם החל לנזול ממנו. כול הסובבים אותה קירקרו ונהמו ובכו בקולות גבוהים, זולטה התעופף סביבה מפציר בה לחזור לשבת, על גבה היו שריטות חדשות מהיותו כול כך תלוי בעץ המחוספס.
השומרת עדיין נשענה על רגליה ונתמחה בעץ. היא הרימה ראשה בעקשנות. עיניה חסרות הבאה. כול הסובבים השתתקו וגרלדון פילס דרכו לעברה.
"אז הילדה הקטנה שלי עושה צרות עכשיו ? את גורמת מהומה בכול היער, כך לימדתי אותך להתנהג ? "
השומרת סובבה ראשה מעליו ודיברה, נמנעת מקשר עין ישיר איתו.
" לאחרונה לא לימדתי אותי כלום, ואני רוצה לראות את הגור..." והוסיפה בשקט "הוא לא בטוח בלעדי". 
גרלדון עופף למול עיניה ונחת למול פרצופה הזועף. "דעי יכולותיך עורבת קטנה, אינך יכולה אפילו ללכת, איזה תועלת תביאי לגור כשכולך חלשה ומדממת?, אם לא בשבילך אז בשבילו את צריכה להתחזק, ואני נותן לך את מילתי שגור זה אהיה מוגן ולא יעונה לו כול רע עד שאת תתאוששי ותטפלי בכול הבלגן הזה בעצמך". 
השומרת שתקה, רגליה רעדו במרץ והיא נכנעה ללחץ ונפלה על אחוריה, נשענת על העץ, משפילה מבטה. גרלדון התחיל ללכת ממנה כשלפתע עצר ודיבר כשגבו אליה "והפסיקי להיות פרחחית מפונקת, את צריכה להתחיל להתנהג כגודל תפקידך, את מלכת היער, ובתור מלכה את צריכה לדעת את ההבדל, אין היער משרת אותך אלה את היא זו שמשרתת את היער" 
וליפני שעופף משם הוסיף "והגור הזה הוא לא חלק מהיער".