לדבר עם עורבים

פרק שלישי

"גור אנוש, תרדי מהעץ הזה בזה הרגע !, את שומעת אותי?! יש לך מחויבות ,אינך יכולה להתעלם מימני כך!"

אך שומר היער לא זרקה לאופוסום הרגוז אף לא ניצוץ של מבט אחד, היא ישבה על העץ חקרה את היער מלמה, בולעת את המראות היפיפים שהיא נשקפת אליהם, היא הייתה עייפה מלרוץ בין שיעור לשיעור ,פעמים רבות טענה בפני גרלדון שאין זה הוגן שאין לה זמן לעשות דברים שהייתה רוצה לעשות כמו לבלות עם חבריה לדוגמה, רק לאחרונה החליטה להתחיל מרידות קטנות ולדלג על שיעורים מסוימים. אך האופוסום העיקש מצה אותה והלשין אליה לגרלדון, כמו שהיא צפתה שאהיה.

'אז עם כבר המעשה הדרדר לידי כך, לפחות אקח את הזמן ליהנות, הלא כן?!'חשבה בראשה.

"מה חשבו האלים כשנתנו לעורבים לגדל אותה, העיקשות שלה בלתי נסבלת, זה מה שקורה שנותנים ילדה לציפורים שחורות ושמנות חסרות מוח" מלמל טוקרג, האופוסום, אך ליפני שממש סיים את המשפט צל גדול האפיל אליו והוא השתטח על גבו וקימת אבריו בצורה חולנית, בתקווה שהאיום הקרב אליו ייחשיבהו כמת.

"יש לך מזל שזה רק אני ,טוקרג, לא נראה לי שאף עורב אחר היה מעביר לך את המילים הקשות האלה בשתיקה , אך אני מכיר את השומרת שלנו ואני מזדה עם התסכול שלך ומבין מה מקור כול אותן מילים קשות "אמר זולטה, והסתכל בשומרת היער על ראש העץ. טוקרג קם בעצבנות מהקרקע, כועס על טיפשותו שלו שראה בזולטה איום אף לרגע אחד.

"טוב אני הולך להוריד אותה משם, תאחל לי בהצלחה" אמר ופרס את כנפיו ,תוך פחות משניה היה על כתפה של השומרת.

האופוסום לא איחל לו בהצלחה, למען האמת הוא לא רצה שהוא יצליח, לא היה לו כוח לעשות שיעור לגור אנוש עיקש וחסר כבוד, אבל הוא שמר על שתיקה, היא מלכתו, את זה ידעה, ומילה אחת לא במקום תסבך אותו בצרות.

"גרלדון שלח אותך, כבר אין לו זמן לבוא בעצמו" אמרה הילדה באדישות כעוסה.

זולטה קרקר בחמימות "את כבר לא תינוקת , את יודעת , והוא המלך שלנו ,יש לו מחויביות מסוימות , לכן הוא מינה אותי למלווה שלך , ואני נאמן לך ול..."

"שירותך בכול עט" השלימה הילדה את המשך משפטו המוכר והחוזר , מגיל שמונה היא שומעת את אותו משפט מתנגן מגרונו.

היא זוכרת את הזמנים בהם היה מגיע גרלדון בכבודו ובעצמו ומתעניין בהתפתחותה , אך מאז שהגיע לגודל סביר מבחינתו ,הכריז על זולטה כשומרה האישי, הן בגלל העובדה שהיה לו ולילדה קשר מיוחד מגיל צעיר והן בגלל שהוא העורב הכי מרשים מבין העורבונים הצעירים.

"מאז שניתן לך התפקיד, הפסקת להיות כיפי" קיטרה הילדה וליטפה את ראשו של זולטה, ממש מעל עינו, היא יודעת שזוהי נקודת החולשה שלו, זו תמיד הייתה,