לדבר עם עורבים

פרק רביעי

הזאב הצעיר נהם כשהוא מתקרב לעיטו לטרף המהולל שלו, הריר כבר עלה לפיו הצנח מזוויות פיו הפתוח למחצה. הילד הרועד גרר את עצמו ואת רגלו הפוצע באפיסת כוחות קרוב יותר אל העץ, צווחות לא נשלטות יצאו מפיו, הוא בכה ויבב. "זאב נחמד.. זאב נחמד, אני יודע שאתה רעב, אבל אני לא בריא לך בכלל! אתה יודע כמה שומן מעלה את הכולסטרול?". הילד השפיל עיניו ' אני לא מאמין שניסיתי לדבר הגיון לזאב, כנראה שבאת איבדתי את שפיותי ברגעי האחרונים.' הוא עצם עיניו, מוכן ומשלים עם הבאות , הזאב רץ לעברו ובשר הילד כבר מתזז על בלותות הטעם שלו ולפתע...רעש חזק של נפילה. הילד  פקח עיניו מופתע מהיותו בחיים שני-רגעים לאחר מותו התאורטי. ואז הוא ראה את המראה הכי מרתיע ויפיפה שחזה בו בכול ימיו הקצרים. היא עמדה למול הזאב עורב על ראשה, מפרידה בגופה העירום בין הזאב לילד. היא חשפה את שיניה כלפי הזאב נהמה עליו ויללה יללות עמוקות. הזאב לא נראה מרוצה ממה שהילדה אמרה לו ,לא מרוצה כלל. 

"שלא תעז לגעת בו" נהמה השומרת וזולטה קרקר באיום מעל לראשה כמחזק דבריה . 
"הוא הטרף שלי, הוא בשטח שלי, ואני לא רואה שום סיבה הגיונית לא לאכול אותו"  נהם הזאב בעצבנות מתגברת.
"מעכשיו הוא הטרף שלי, אין לך רשות לגעת בו" גערה השומרת .
"שטויות, אינך יכולה כך להכריז על טרף שאין את צדת, הוא שלי ואין לך שום זכות עליו וכולנו יודעים שאת לא תוכלי אותו הוא הרי בן מינך, אין את מדברת בהגיון" 
"הסיבה ההגיונית שלך היא בפשטות כי אני אמרתי ואני מלכתך, וגם אין זה הצייד שלך,רגלו לא נפצע כתוצאה ממרדף הוגן או מנשיכה הגונה, אתה פשוט מלקת נוולות! " אמרה וישרה את גופה על שתי רגליה. 
"אז עכשיו אסור לזאב לקבל את ארוחתו הפשוטה ביער הזה?! איזה מין מלכה את, מונעת מזון צודק וצייד טוב, עוד לא השלמת עם מחזור החיים ילדה" הזאב קם גם הוא על ארבעת רגליו. 
" אין זה מזון צודק, הגור הזה הוא לא בדיוק על שטח הזאבים הוא על גבולם, בנוסף לכך אין הוא נראה כמישהו  הכשיר לברוח מפניך ולא היה לך שום מרדף , איזה מין כבוד יש לך לאכול יצור אומלל זה" אמרה השומרת מדגישה את נקודת הכבוד בתקווה לעורר את אגו הזאב להגיון פשוט שלפיו פעלה, היא הפנתה מבטה  אל הילד השמנמן והמפוחד הבוהה בה בעיניים גדולות בצבע דבש.
"החלשים לא שורדים בטבע אין את מבינה!, מי את שתטיפי לי ?! יצור חסר פרווה וחלש שכמותך! בלי עזרה מהאלים היית ארוחה לכול העורבים שאת מכנה משפחה היום, אני לא מוכן לכחת יותר פקודות מיצור כיעורי כמוך, אינך מלכתי" את המילים האחרונות שאג בפניה כשהוא קופץ לקרתה, השומרת התגלגלה נפלה על גבה והזאב מעליה, היא החזיקה את לסתותיו בידיה כך שלא יכל לפתוח אותן , אך כוחו גבר עליה, הוא פתח את מלתעותיו ונגס בכתפה בחוזקה ,נועל שיניו על בשרה, השומרת זעקה בכאב, זולטה ריחף מעליו והתחיל לנקר את עיניו של הזאב.
הזאב נסוג לאחור מתלתל ראשו, זולטה  קראה קריאה חזקה שהצטלצלה לכול קצוות היער ומיד הגיחו מכול פניות היער והשמיים עורבים , הם עתו על הזאב מכול עבר מנקרים  את הזאב והוא ילל בכאב כשהאספסוף השחור הוציא עיניו. השומרת ישבה המומה על אדמת היער, זהי הייתה הפעם הראשונה שמישהו תוקף אותה ומנסה לפגוע בה כך. היא הפנתה מבטה לדאוג לשלום גור האדם שנשען על העף מאחוריה, אך כשהסתובבה ראתה כי הוא איבד הכרה.
הזאב ברח ואחריו כמה עורבים כעוסים, כול שאר העורבים התיישבו סביב לשומרת מקרקרים בדאגה לנוכח הדם הזולג מהפצעים בכתפיה.
  "את יכולה לקום? את צריכה להגיע לנחל, שם נוכל לטפל בך".
"אני יכולה לקום...אבל אין אני רוצה לעזוב את הילד הזה כאן , הוא טרף קל". העורבים השתתקו. ורק זולטה הוא זה שדיבר.
 "הוא חלש מלכתי, והוא חסר הגנה, גורלו הוא להיטרף, אין זה הוגן לכחת את הטרף מהצייד, אני לא מצדיק את מעשיו של הזאב הצעיר והעצלן,הוא בוגד והוא ייענש על כך ,אך עם זאת יש משהוא בדבריו ,את צריכה לדעת לעשות את ההבדל, הרבה עורבים נטרפים מידי שנה, כי הם חלשים מידי וזה הטבע , אין את צריכ...".
"מספיק זולטה" אמרה השומרת וכמה על רגליה. הדם נאגר ונזל מהפצע אף יותר עם כול תנועה שלה, היא התקרבה לילד. הוא היה יצור שמנמן ושחום מעט, תלתלים זהובים ,כמעט לבנים, כיסו את ראשו. הוא לא דמה לה בכלל ,אך עם זאת הוא היה בן מינה, זאת ידעה. והוא היה הדבר היחיד שהצליח למלות משהוא ריק ואפל בה.היא ניסתה ללא הואיל להרים אותו אך הכאב בכתפה לא נתן לה מנוח הוא הוצא דם בכמויות גדולות כול כך שהיא התחילה לאבד את הכרתה שלה. העורבים קרקרו סביבה, וזולטה השמיעה את תחינותיו, אך אין היא יכלה לשמוע את הרעשים מסביב , היא ישבה ליד היצור השמנמן והצמידה גופה לגופו, כאילו רק שנים קיימים בעולם, היא הרגישה חיבור עמוק עליו כאילו היה בלהקה שלה כבר שנים,וזה היה מתפקידה כחברה בלהקה דמיונית זו להגן עליו,  הם מאותו המין הם אחים ובאותו הרגע היא נשבעה לשמור עליו בחייה .
כתמים שחורים הופיעו בעיניה ,התחילו להשתלט על ראייתה, וממש לפני שסגרה אותן , ראתה ממש מעבר לעורבים ולעץ התות הגדול דמות מוזרה וזוהרת. היא איבדה את הכרתה.