לדבר עם עורבים

פרק שישי

השומרת התעוררה עם אור ראשון כתמיד. אחיה העורבים הסבירו לה שכול חיה יודעת מתי הזמן הטבעי לה לקום , על פי השמש והחושים שלה. היא תמיד קמה באור ראשון. היא יצאה מהמערה שלה והסתכלה סביב, הייתה מהומה רבה על העצים של העורבים ואי שקט גמור. 'היום המשפט' נזכרה. היא טיפסה על העץ של גרלדון ומצאה אותו שם, נח על אחד הענפים בוהה למרחקים.
"בוקר טוב" אמרה השומרת בקול מהוסס, היא לא ידע אם גרלדון עדיין כועס עליה על אירועי אמש.
"בוקר טוב" השיב לה מבלי להסתובב לראותה. לאחר רגע של שתיקה הוסיף.
"עוד חצי קרן שמש אנחנו צריכים ללכת, המשפט מתחיל". עכשיו הוא הסתובב עליה ומבטו היה רציני ,אולי הכי מלאה במשמעות שאי פעם ראתה השומרת על פניו.
"למשפט הזה יש הרבה משמעות, את מבינה, את חייבת לתעד בדיוק מה שקרה, תוסיפי את הפרטים החשובים כמו שזה היה על גבול שטח הזאבים ולא ממש בתוכו. שהזאב תקף אותך ואין את איימת על חייו. ושנתת פקודה ברורה והוא לא ציית לה. תשתמשי בדברים שאמר לך ו..."
"גרלדון, למה אתה כול כך לחוץ? אהיה בסדר אני פשוט יספר את אמת ואם הוא ייענש או לא זה כבר החלטה שלהם ואין זה משנה לי בכול אופן" אמרה השומרת בטון מודאג וליטפה את נוצות עורפו בעדינות.
"אין את מבינה כמה זה חשוב, המשפט הזה הוא לא רק משפט לזאב, במידה מסוימת הוא משפט לכול מה שקורה ביער, את מבינה...את מקרה חריג ויש כאלו שאומרים שמקרה לא טבעי ופסול...אני לא רוצה שהמשפט הזה יוביל למהומה ואולי אף למשהו יותר מסוכן מזה. אני בסך הכול רוצה לשמור עלייך...את צריכה להוכיח לרוחות היער ולכולם שאין את עשית משהוא לא בסדר ולמעשה נחכותך רק תורמת ליער ו...את כול כך קטנה ,את עדיין גור , אני מצטער אין את צריכה לחשוב על דברים אלו..." אמר גרלדון בתגובה לפרצוף המוכה הלם של הבת שלו.

השומרת השפילה עיניה ממנו "מקרה לא טבעי...אני יודעת שאני מקרה לא טבעי...היה יותר טבעי עם הייתם אוכלים אותי וזהו נכון?" השומרת מלמלה בשקט ודמעה נפלה על לחייה. גרלדון אף פעם לא התמודד טוב עם זה שהיא בוכה הוא לא ידע מה לעשות כדי לגרום למים מעיניה להפסיק ,כך היה כשהייתה תינוקת וכך זה עד היום.
"אבל לי לא היה טבעי לאכול אותך כי אז כבר הייתי עושה זאת, אז במקרה שלנו שנינו לא על פי חוקי הטבע" אמר והסתובב ממנה ממשיך לבהות במרחק. היא נגבה דמעותיה וצחקקה, תמיד הצחיק אותה אי-היכולת של גרלדון לראותה מוציא מים מהעיניים. "אנחנו חלק מהטבע גם עם אחרים לא חושבים זאת" אמרה בהפגנתיות.
אך גרלדון לא חלק איתה את תחושת האופטימיות הפתאומית שלה , הוא הסתובב אליה "אולי את צודקת" אמר ופרס כנפיו. "בואי יש לנו משפט להגיע אליו."

* * *

הגיעו כמה נציגים מכול סוג של חיה החיה ביער, ברגע שנכנסים למעגל הרוחות כול החיות מוגנות ע"י המעמד לכן אין שואל יטרוף ארנבת או ינשוף עכבר.
כולם הסתדרו במעגל מהוסס, הרבה זמן שלא זימנו את החיות למשפט.
ברגע שהשומרת הגיע המשפט החל. ראשון הופיע רוח הצב, הוא התקדם לאמצע המעגל ,גופו מלה תעתועים המעוותים את הסביבה שלו. הוא נראה חסר ממשות ,צבעים ירוקים בגוונים שונים שיחקו בצלליות גופו.
"אנחנו מתחילים עכשיו את המשפט נגד הזאב הלפאטו אשר תקף את מלכת היער והשומרת שלו ,אשר הוכתרה על ידי ועל ידי כול מעגל הרוחות הגדולות."
לאחר שאמר זאת יצא הזאב מאחוריו מהתקדם לשבת לידו הבאת פניו הייתה גאה וחסרת פחד, היה ברור שאינו רואה במעשה שעשה פשע. רוח הזאב יצאה גם היא וישבה לצאת בנה הזאב בסבר פנים חמור על גאוותו. רוח זו הייתה משמעותית יותר קטנה מרוח הצב וצבעי גופה היו כסף ושחור לסירוגין. זהו מנהג של רוחות להקטין את גופן בנוכחות מנהיגן כדי לחלוק לו כבוד.
רוח הצב הסתכל לעבר השומרת"בואי מלכת היער, ספרי לנו את הסיפור מנקודת מבטך". שומרת היער התקדמה לעמוד למול רוח הצב. רוח העורב הגיע וכיווצה גופה עד שיכלה להתיישב על כתפה של השומרת.
"תנשמי" אמר רוח העורב בקול מעודד.
שתיקה כבדה ומתוחה העפילה על המעגל, השומרת כחכה בגרונה ,כול אומץ לב שגייסה מוקדם יותר החל נוזל מבין אצבעותיה.
היא הסתכלה על תוקפה 'הזאב-הלפאטו', הוא נפגש עם מבטחה במבט מתגרה ומלה בטחון. אם היו לה נוצות הן היו מתנפחות וסומרות עכשיו, ידע בליבה.
'אני בת עורב' מלמלה לעצמה 'ומלכת היער'.
רוח הצב קירב את פניו לגופה הזעיר לאומתו. "אמרת משהוא שומרת?, תצטרכי לדבר בקול רם יותר כדי שכול המעגל ישמעה".
אז השומרת הרימה ראשה בגל של ביטחון מחודש והחלה בסיפור, דווח מלה והיא לא החסירה אף פרט. היא המשיחה את הדיווח על מה שקרה אף לאחר שהזאב ברח והיא איבדה הכרתה על גזע העץ.
לכשסיימה חיפשה את עיניו של 'הלפאטו' אך הוא התחמק ממבטה, בוהה לנקודה דמיונית ורחוקה. אוזניו הוטו מטה.
"תודה רבה בת העורבים מלכת היער והשומרת שלו , עכשיו נשמע את גרסת הזאב הלפאטו" אמר רוח הצב בטון חסר רגש.
השומרת החלה ללכת לאחור אך רוח העורב שהייתה על כתפה לחש לאוזנה
"הישארי במקומך המשפט לא הסתיים עדיין" . היא נעמדה והקשיבה לזאב מספר את הסיפור. הוא שינה כמה פרטים עיקריים במה שהתרחש. הוא אמר שגור האדם היה ללא ספק בתוך שטח הזאב, ושהיה זה מרדף צייד הוגן ושהוא עצמו ריתק את הגור ופצעו כדי לאכלו. הוא אמר שהשומרת התפרצה למתרחש וללא כול הגיון מנעה ממנו לאכול את טרפו שהיה שלו בזכות, היה זה מהלך טבעי לאכול את הגור והשומרת אשר חשה שבן מינה צריך הגנה איימה לתקוף , ורק לאחר שחש מאוים על חייו, תקף הוא.
השקט במעגל תקף שנית. רוח הצב הנהנה לאחר הדברים ששמע.
"ילדי היקרים מכול המינים והסוגים , שמענו עכשיו את שני הצדדים, אך ביער יש עוד המון בעלי חיים בין העצים והפרחים ככה שתמיד יש צד שלישי לכול סיפור המתרחש בשטח היער, אני רוצה להזמין שלושה עדים נטראלים שיכולים להעיד מי הוא זה שדובר אמת מבין שני האשמים פה." אמר רוח הצב ,מדגיש את המילים 'שני האשמים' כמי שנוזף בשני גורי שועלים.
לתוך קרחת המעגל התווספו שלושה בעלי חיים. נחש זקן ושמו יוחנן ,יונק דבש צעיר בשם ליאומלך, ואחרון חביב עכבר חום פרווה ומפוחד במקצת בשם לילוטו.
הנחש יוחנן צידד בשומרת, מסביר שגור האדם היה על גבול שטחם של הזאבים ושאין זה היה מרדף הראוי לציון והוגן כפי שהציג זאת הזאב הלפאטו.
יונק הדבש צידד בזאב, אמר שהיה זה יותר בתוך שטח הזאבים ושהייתה זו זכותו המלאה של הזאב.
אחרון דיבר העכבר בהיסוס, הוא נראה מבולבל ומיוסר ,לא אוהב את צומת הלב המרובה הניתנת לו. לא היה אפשר להבין מדבריו במי בדיוק הוא צידד, הוא החליף את דעתו כול רגע ולבסוף קבע כי הלפאטו צודק.
רוח הצב הנהנה בכבדות. היא הסתכלה לכיוון השומרת יוצרת קשר עין ברור ומודאג עם רוח העורב של כתפה.
"תודה לעדים המכובדים שלנו, שמעתם היום הרבה צדדים ילדי היקרים, אך אתם יודעים שאנו הרוחות קשורות לעיר זה ולכן אנו יודעו כול דבר המתרחש בו, עדים אלו וגרסאות של שני האשמים הושמעו רק כדי שתראו את הצדק שבגזר דיננו שהיה קבוע מראש כי את רוחות היער אי אפשר לשקר." רוח הצב שתקה והעבירה את מבטה מלא המשמעות אל הזאב הלפאטו והוסיפה "כמו שהזאב הלפאטו ניסה לעשות היום" הזאב ילל בפחד. רוח הזאב שישבה לצידו פתחה את עיניה לרווחה ואוזניה פנו לאחור בהפגנתיות.
"איך אתה מאז לשקר כך במצח נחושה במעמד כזה מול רוח הצב הגדולה! אתה הבאת בושה גדולה וקלון לשבט הזאבים שלנו, ועונש על קלון זה הוא מוות" אמר רוח הזאב.
היה אפשר לראות למאית השנייה את הפרצוף מוכה ההלם והאימה של הלפאטו. אך מבט זה נמק כשרוח הזאב פערה פיה ובלעה את ילדה ללא להשאיר זכר. היה זה כול כך מהר, נשאר מאחורי הרגע הזה רק שקט של הלם ותדהמה.
"המשפט הסתיים כול החיות משוחררות, תודה שהגעתם וראיתם את הצדק נעשה".אמר רוח הצב משחרר את השקט ההמום ששרר מסביב.
השקט שהיה רק רגע אחד ליפני המעשה הוחלף בלחשושים מהוססים ומפוחדים, היה ברור שלא כולם הסכימו אם תוצאות המשפט. היה אפשר לשמוע קריעת יגון של אחת הילידות של שבט הזאב ובנוסף אליה יילולים וצווחות כאב ואבל. רוח הזאב הסתובב לילדיו ונזף בהם שאין אליהם להתאבל על בוגד זה. ולאחר מכן נעלם בלי להוסיף אף מילה נוספת. הזאבה מלאת היגון פגשה בעיניה של השומרת ושנאה טהורה נקרצה מתוך אישוניה החומים. זה גרם לשערות השומרת לסמור.
השומרת פנתה ללכת אך רוח הצב הקדים את הליכתה . "אני רוצה לדבר איתך שומרת קטנה ,בת לעורבים, וגם איתך גרלדון , קרבו הנה כולכם." רוח העורב הגדיל גופו אך דאג שעדיין אהיה יותר קטן מרוח הצב. הוא נעמד לצד השומרת וגרלדון החליף את מקומו על כתפה.
"המשפט היום לא היה לצד השומרת, העדים פסקו כנגדה, אני סבור שזה אומר שליער יש דעות חלוקות לגביה, יש התנגדות ברורה למהותה, יש לתקן זאת ליפני שהתנגדות זאת תתפוס צורה של מרד שעלול להוביל את כולנו לטמיון." גרלדון הנהן בהסכמה ורוח העורבים הסתכל בשומרת במבט מלא משמעות שהייתה סמויה לעיניה.
"אז מה אני צריכה לעשות" אמרה השומרת בגב זקוף ובפנים חתומות לא הרשתה לשני הרוחות ולאביה לראות את הפחד ששרר בתוכה.
רוח הצב עצמה עיניה בעצבות, מודעת לפחד של השומרת ולפגיע הקשה שהמשפט הזה עשה לה.
"דבר ראשון צריך להיפטר מגור האדם לפני שאחד מילדי הזאבים יחליט לכחת את החוק לידיים, אין אנו יכולים להסתכן בעוד משפט על אותו הנושה. ובנוסף עם עוד חיה תמרה את פיך כך ברבים זה עלול לגרור צרות." השומרת הנהנה בעצבות ברורה ואכזבה, היא הרצתה לבלות עם הגור ואולי בכך להבין קצת יותר על עצמה.
גרלדון היה זה שהתערב עכשיו בשיחה. "אך הגור פצוע ברגלו אדוני ואין אנו יכולים להשאירו כך פצוע מחוץ לגבולות היער, שם הוא אהיה ללא הגנה וללא יכולת לרוץ ,זה יכול לגרור צרות מצד הזאבים גם כן, אני חושב שאנחנו צריכים לשמור עליו במנהרות הדובים עד שרגלו תחלים והוא יוכל לרוץ מספת היער לביתו ללא פחד ליהטרף ע"י בעל חיים כלשהו מהיער ובכך להפר את צווי ביתי."
השומרת חייכה קלות היא ידע שגרלדון היה מודע לרעב שלה להכיר מישהו מבן מינה ובך לחקור אודות עצמה , היא ידע שמה שאמר היה נכון אך נווה גם מהתחשבות ברצון העמוק הזה שלה. רוח הצב הנהן ראשו כחושב.
"אתן לגור חמישה ימים, אם אין הוא יכול לרוץ עד אז גורלו להיטרף ע"י היער."
"תודה מלכי, הראתה חמלה רבה כלפי ילדיי" אמר רוח העורב.
רוח הצב הסתובבה לפגוש במבטו במבט חמור סבר "ואתה בתמורה תתחיל לשלוט בילדך ולדאוג שהכאוס ביער יפסק, תקופה מסוכנת מתקרבת אלינו ואנחנו צריכים לעמוד מולה באחדות"
רוח העורב שמרה על שקט לאחר הנזיפה הבוטה ורוח הצב הלכה משם.
רוח העורב פנתה לשומרת "לכי לגור שלך , בדקי את שלום רגלו, גרלדון השאר לדבר איתי כאן בנוגע לצעדנו הבאים"
גרלדון קיפץ מכתפה של השומרת נוקשה ומפוחד במקצת, השומרת הופתע לראותו כך, אף פעם לא ראתה אותו כול כך מפוחד ממשהוא. היא החלה ללכת ופעם אחת הסתכלה אחור וראתה את רוח העורב מחזיר את גופו להיות גדול ומרשים ובמידה מאימים כתמיד, היא ידע שגרלדון ננזף עכשיו, ושהכול בגללה.