חיסול

3

+18
הפרק מכיל אה... טריגרים?!
______________________________________

השעות הקטנות של הלילה היו השעות שהוא הכי אהב ביממה. לא עוד פנים מלאות ברגשות הסותרים את כוונתו האמיתית של הלב. לא עוד אמירת משפטים אשר נועדו למצוא חן בעיני הסביבה, קהל הבוחרים ההולך ומתגבש, והנשיא בעצמו. זה היה רק הוא והגוש בשר ההוא שהתכדרר בקצה המיטה יחד עם שמיכת הפוך החמימה.

הוא השתדל להכנס אל חדר השינה בדממה, חולץ את נעליו כבר בשטיח הכניסה של הבית באקט מלא התחשבות. צועד עקב לאגודל באיטיות מחרידה. החדר היה שרוי באלטה גמורה שעיניים כשלו, אשר מגיעות מהעולם המואר יחסית שמחוץ לחדר, אינן יכולות להתמודד עימו. מגשש סביב כמו אדם הסובל מלקות ראיה הוא צעד אט אט לכיוון חדר הארונות במטרה לקחת בגדים נקיים ולהכנס להתקלח, משחרר תוך כדי הליכה את קשר העניבה ומוריד אותה מעליו. אחר הוא פתח כפתור כפתור בחולצתו הלבנה, נותן לה לגלוש במורד שכמותיו אל הרצפה.

"זה מפליא שאפילו השכמות שלך מדהימות ביופין", קול עמוק, צרוד משינה נשמע לפתע בחלל החדר. קוטע את הדממה.

הוא מסתובב על מקומו באחת, עיניו שהחלו אט אט להסתגל לחשיכה ריצדו בחלל, מזהות את גוש הבשר הכהה בצורה הנדמת כישיבה. אנחה נעקרת מליבו. "השתדלתי כל כך לא להעיר אותך, מה מהדברים שעשיתי לא היה נכון?", הוא שואל בקצה של חיוך.

"עשית הכל נכון", אלכסנדר מתחיל להשמע ערני יותר ויותר. "חוץ מהמחשבה שלך לקחת בגדים ולהכנס למקלחת, אמא שלך לקחה את אית'ן אליה אם אתה מבין למה אני מתכוון, נרדמתי כשחיכיתי לך, ולמזלו של הישבן הנטוש והאומלל שלי התעוררתי ברגע שסובבת את המפתח בחור המנעול", הגם שכוונתו היתה תמימה, איכשהו יצא שהמשפט כולו, מתחילתו ועד סופו מלא היה ברמיזות בעלות אופי מיני.

"הבהלתי אותך?", הוא שואל. משחרר את החגורה השחורה מלולאות מכנסי החליפה השחורות. מודע עד יאוש לכמות הפעמים שאלכסנדר מתעורר בהם בלילות. כל רחש מקפיץ אותו על מקומו וגופו נדרך. הדבר האחרון שרצה בו זה שגם השעות שבהן נכנס אל הבית יגרמו לו לדריכות יתר.

אלכסנדר בהה בו לרגע אחד, מתביית על האצבעות שפתחו את כפתור המכנסיים ואז את הרוכסן. מסתכל בתאווה ההולכת ומתגבשת בידיו הזריזות של ליאל שהסירו את המכנסיים מעל רגליו. "לא", הוא עונה בשפתיים יבשות. בולע את רוקו בנסיון להמנע מלקפוץ על ליאל ולהבהילו עד מוות. "למדתי לזהות את הצורה בה אתה מסובב את המפתחות, כמות הלחץ שאתה מפעיל על המפתח, החריקה שמלמדת עד לאן אתה פותח את הדלת והסגירה השקטה, ואז יש את הצעדים ששייכים רק לך הגם שאתה מתאמץ ללכת בדממה, אין סיבה שאני אבהל ממך".

"ואם יש בכוונתי להרוג אותך?!", הוא שואל. חיוך מתהווה בזויות פיו, חושף את גומותיו. "אתה מבין שאתה כאילו מוסר את עצמך ברצון לידי כי אתה לא מפחד ממני?", ממשיך לשאול.