חיסול

5

דממת מוות שררה ברכב המשוריין אליו הוכנס על ידי אנשיו של האיש אותו חשב שהכיר. ליאל מצמץ בעיניו, מזיז את ראשו לכל כיוון אפשרי, בוחן בעיניים מצומצמות, מלאות בכעס את הגברתנים שהתיישבו לצידו, מקיפים אותו בטבעת של חנק. מחשבות רבות התרוצצו במוחו, שאלות וקושיות, עשרות מילים, אלפי משפטים ולכולן מוטיב זהה- כולן כעוסות, מלאות זעם וחלחלה מהטבח שהתבצע מול עיניו. היה לו הרבה מה לומר, ושאלוהים יעזור לאלכסנדר לצאת מזה בחתיכת אחת, ולמרות זאת הוא בחר לשתוק, אף חלק בו אינו מסוגל לשמוע את ההסבר שינחית את המציאות המרה על מוחו.

לב האדם הוא יצור הפכפך, עובדה שבמשך הימים האחרונים הוא היה נותן הכל כדי לראות את אלכסנדר שוב, ואילו עכשיו, משרואה אותו באופן ברור למדי, בגודלו הטיבעי הוא חש בטעמה של המרירות. עמוק בפנים הוא מאושר, לא קל לאבד את הכל בטח לא בידיעה שאתה האשם. אבל האושר שלו נרמס תחת אותם הררי תהיות שנדמה כי אין להן סוף.

"נו, איך היתה ההפתעה?", אלכסנדר פונה אליו, מתבונן בו במבט חודר דרך מראת התשקיף של הרכב. ידו האחת אוחזת בהגה וידו השניה אוחזת ב... לכל השדים, הוא מעשן, הבעל שלו, זה שכל החיים המשותפים שלהם סלד מעישון והכריח אותו להפסיק עושה זאת בעצמו. מה למען שמו באהבה קרה לו?

"יש לך טעות בזיהוי", קול מנוכר עונה, ורק בחלוף שבריר שניה הוא מבין שהקול הזה פרץ מגרונו שלו. הזעם הזה שצובע את מילותיו, מופנה בלעג לחצי השני שלו זר לו כל כך. "אני לא חושב שההבעה שלי מופתעת אלכסנדר, היא רחוקה מכך".

"אלא?", אלכסנדר הסתובב על מקומו, מישיר אליו עיניים צרות, התעניינות כנה בקולו.

ליאל שתק. הוא לא אמר לאלכסנדר להסתובב ולתקוע את המבט שלו בכביש, למרות שכל חלק בגוף שלו רצה לעשות את זה, ואם אפשר גם לעזור לו לעשות את זה מהר יותר בעזרת סטירה מצלצלת. הוא לא אמר לו שהבעתו משדרת כאב וכעס, כעס על המעשים של אלכסנדר, וכאב על כל כך הרבה חפים מפשע שנהרגו בגללו, הוא אולי לא אשם ולא היה זה שסידר להם טרמפ ישיר לשמיים, אבל כל זה קרה בגללו.

"אתה לא עונה", אלכסנדר מציין עובדה, קולו נעדר כל ציניות או נימה אחרת מלבד רצינות קשוחה.

"כמה שאתה מבריק", ליאל הגיב בזלזול, נועץ את עיניו באחורי ראשו של אלכסנדר. "תתחיל להרגיע עם השימוש באקונומיקה בבקשה, האדים לא עושים לך טוב", הוא יורה חיצי לעג שנונים מבעד לשפתיו. הוא לא רוצה לשנוא את האיש הזה, זה הבעל שלו, אבא של הילד שלו, האיש איתו חלק כל רגע בשנים האחרונות, הוא לא רוצה להגיע למקום הזה, אז למה למען השם הוא היה חייב להרוג חפים מפשע ולירות באחד החברים הקרובים לליבו, איזה דבר טוב הוא חשב שיכול לצאת מזה.

"וואוו ליאל, הכלא הפך אותך לגועלי", הוא מרים את הוינקר כלפי מעלה, מאותת ופונה ימינה, חוצה ברמזור אדום. עיניו מתרוצצות בין מראה למראה, בוחנות את הכביש בעירנות לבל תצוץ לה ניידת משטרה כתוצאה ממרדף אחריהם.