כן זה עוד יום משעמם, הבוס שלי קורא לי למשרד,
ואני הולכת לשם הוא נותן לי את המבט של אני ממש מרוצה מהעבודה שלך,
ואני ממשיכה הלאה,
אני בת שבע עשרה, נערה דיי רגילה האמת פרט לעובדה אחת קטנה,
אני ציידת ערפדים אומנם אני לא כל כך טובה בעבודעתי אבל משתדלת,
התחלתי לעבוד בזה, מאז שאחד כזה הרג את אבא שלי,
אני זוכרת את היום הזה כאילו זה היה
אתמול :
פלאשבק*
"אבא מי זה האיש הזה?" פניו הביעו רק צער, והוא צעק לי,
"קטנה שלי תקשיבי לי טוב, אני רוצה שתלכי מפה ומהר!"
אני לא רוצה לעזוב אותו, הוא אבא שלי!!! "אבל אבא" באתי להגיד לו את זה, אבל.
האיש התקרב אליו ואני זוכרת את המראה שלו שער בלונדיני יפהפה אבל עניים אדומות הוא התקרה לאבא שלי,
וכאן זה נגמר.
יום אחרי זה הייתה הלוויה לא פתחו את הארון, קבורה כי לא רצו שיראו את חלקי גופתו מפוזרים בארון.
הווה: התישבתי בשולחן העבודה השחור שלי,
ופתחתי את תיבת המייל, הודעה חדשה ממקום לא מזוהה והיה כתוב בה רק שתי מילים, "מצאתי אותך"
