יש לי שיר שמעצבן אנשים לה לה לה לה לה סתםםם צוחקת אני ממשיכה תגיבו ותהנו זה באמת עושה את היום
נקודת מבט ג'ס:
אני עמדתי רגע המומה ללא יכולת לזוז,
מה לעזאזל ?? התחלתי לרעוד ללא שליטה, הרגשתי את ההתקף היסטריה מתקרב,
הוא החזיק את הראש של לאונרדו.
זה לא אמיתי, זה פשוט בילתי נתפס,
הכל הלך כמו בהילוך איתי, הגוף שלו צנח באיטיות על הריצפה, ואז האיש שהעמיד פנים שהוא אבא שלי, פשט את המסכה,
לרגע הפנים שלו הטשטשו ואז הופיע הפרצוף החדש, פרצוף מזויע.
היו לו שלוש שריטות על הפנים, גוף חיוור עיניים שחורות, כמו הלילה.
לא עמדתי בזה התחלתי לצרוח בהיסטריה, ולואיס מהר רץ אלי תפס בכתפיי וניענע אותם בניסיון להרגיע אותי,
"הוא מת !! הוא פאקינג מת!"
צרחתי בהיסטריה ולואיס אחז אותו במבט יבש, שלא ממש הרגיע אותי.
האיש לבנתיים חייך חיוך אפל,
ויצא מהחלון.
קרסתי על הריצפה ברעידות בילתי נישלטות, לא העזתי להסתכל על הגופה של לאונרדו הרגשתי מזוהמת, כל הריצפה התמלאה בדם שחור.
רעדתי ללא שליטה ולואיס סובב אותי להסתכל עליו, הוא שינה את תווי פניו, הם היו רכים כרגע,
"תקשיבי דבר ראשון, לאונרדו לא מת, תוך כמה שעות הוא יחזור לעצמו, הראש שלו יתחבר לגופו והוא יחזור לעצמו, בדיוק כמו שהוא היה, אבל אני מודאג לגביי האיש הזה יש לי הרגשה רעה לגביו, הוא מרושע וזה נודף ממנו אנחנו חייבים לברר מי הוא כדי שנוכל לחסל אותו"
הקשבתי בשקט עדיין לא נירגעתי, הרעידות שלי עדיין לא הפסיקו.
הרמתי אליו את ראשי ולחשתי בקול רועד
"אני מפחדת, זה לא העולם שאני שייכת אליו, נכון שהייתי ציידת ערפדים, אבל אני רק חודשים בתפקיד, אני לא מוכנה לכול הדברים האלה אני מצטערת" לחשתי
ואז שחשבתי על זה ניזכרתי בו,
הוא תמיד שם כבר אלפי שנים הוא יכול לעזור לי, הוא תמיד כאן ותמיד יהיה לצידי.
הרגשתי את העניים שלי מתייבשות והחיוך הציני שלי חוזר אלי.
הסתכלתי על לואיס ואמרתי הפעם בקול יציב
"אני צריכה להגיע לריו יש שם מישהו, חבר ויתק שלי שיוכל לעזור לי,
אני צריכה לחזור לעצמי להיות יותר חזקה, לדעת מי זה האיש דם ולעזור לכם להשמיד אותו, אני לא יכולה להישאר בחוץ כל הזמן בחוסר מעשה בזמן שאתם נפגעים,
אני-אה קשה לי לראות אותכם ניפגעים"
השפלתי את מבטי לריצפה מסמיקה,
ואז שמעתי קול מאחורי
"א-אז את לא שונאת אותנו?" לאונרדו
הוא חזר אומייגדדדדד אני אני מאושרת!!!
קפצתי כולי וחיבקתי אותו תוך כדי צעקה.
"לאונרדווווווווווו לעזאזל אני דאגתי לך כל כך אוף יא מעצבן, עוד פעם אחת שאתה עושה משהו בסיגנון אני מנתקת איתך קשר רק כדי לא לראות אותם ניפגע שוב, דיימ"
לואיס השפיל את מבטו לריצפה,
זה היה ניראה שהוא ניפגע ממשהו.
מוזר...
בנתיים לאונרדו ישב לרגע המום, ואז קפץ פתח את הדלת של החדר והתחיל לצעוק לבחוץ,
"היא חיבקהה אותיייייי לוזרים!!!! תאכלו תחת היא שלייי היא דואגת ליייי אהממ לנווו סליחההה לה לה לה"
אני פשוט התפוצצתי מצחוק הבחור מפגר, חחחחחחחחחחחח... אומייגדדדד יאללה אנשים בואו נזוז,
הלכנו לשדה התעופה, הכל הלך ממש מהר הטיסה הייתה כמה שעות,
נחתנו במקום עם מלא בנות בחוטיני אומייגד, זה מביךךך לעזאזל.
עלינו על מונית ו התחלנו בנסיעה הנסיעה האמת היא דיי ארוכה...
"הגענו?" לואיס שאל לףבפעם המי יודע כמה נהמתי "לא עדיין לא" עניתי בקוצר רוח.
"ועכשיו?" לאונרדו שאל אומייגדדד הם חופרים לעזאזל! "לא עדיין לא!!!!"
שניהם: "ועכשיו?"
עצמתי את העניים שלי , ופקחתי אותן הושטתי יד לכיס האחורי והוצאתי אולר קטן.
"אחד משניכם ההבא ששואל את השאלה המעצבנת הזאת אני מוציאה לו את הכבד!! אולי יש לי בעיה עם ראשים אבל נחשו מה?? אני מסתדרת ממש טוב עם חל קר ים פנימים" הם הסתכלו אחד על השני בפחד מדומה,
חחחחחח אין אני גדולהההה!!!!
אחרי עשר דקות
"הגענו כבר???????" צעקתי
אוקיי ניכנעתי זה באמת היה נסיעה ארוכה תכלס,
המכונית עצרה בחריקה וזיהיתי את המקום.
כן הגענוווו סוף סוף דיימ איט.
ניגשנו לבית ודפקתי על הדלת, והיא ניפתחה, ושם עמד החבר ילדות שלי דילן אבל, לא להתבלבל הוא מהחיים האלה שלי, איזה כיףףף קפצתי עליו "דילןןןןןןן געגועעעעע"
הוא צחק וחיבק אותי,
"טוב לראות אותך ג'ס" חייך אלי, החיוך המוכר היחיד שלי, החיוך העדין שאני רגילה אליו,
סימנתי ללאונרדו ולואיס להיכנס, הם ניכנסו לבית,
הגעתי ישר לעיניין, "זוכר כל מה דיברתי איתך שהיינו קטנים? הגיע הזמן לדעתי"
הוא הסתכל עלי במבט המום לרגע, ואז שאל בהיסוס "את בטוחה?"
"כן"
לואיס ולאונרדו ניראו ממש מבולבלים, "על מה אתם מדברים?" לאונדו אמר.
"עוד רגע תיראו" לחשתי בחיוך
דילן ניגש למטבח שלו חזר עם כוס, ואמר לי "תישתי את זה" שתיתי.
ואז?
הוא חתך לי את הגרון.
הוא הרג אותי
תגיבוווווווווווו ותצביעוווווו לה לה לה טיינקססססס
