רצתי בין כל התורים לעליה למטוס, ופשוט הדבר היחידי שרציתי לעשות היה לברוח מהם, הספיק לי כל השטויות שלהם!
כאילו למה אני צריכה לסבול מהטעויות שלהם ??
הגעתי לשערי העליה למטוס נתתי אל הכרטיס לדייל שבכניסה, וניכנסתי למטוס,
חיפשתי את המקום ישיבה שלי, ואז הרשתי לעצמי לתת לעניים שלי להיסגר.
התעוררתי פתאום לקול יריות "וואט דא פאק??"
"מה הולך כאן"? שאלתי את מי שישבתי לידי הוא נראה מפוחד למראה ומלמל "אני לא יודע, הטיסה כאן התחילה והכל כרגיל ופתאום הם קפצו מהמקומות שלהם, ו... ו... יש להם אקדחים אנחנו כולנו הולכים למות!"
גיחכתי "אף אחד כאן לא הולך למות היום"
פתאום המטוס התחיל להתנדנד נהיו ציפצופים מוזרים ואז חושך.
נקודת מבט לואיס:
הטלפון שלי צילצל פתאום, הסתכלתי על הצג וראיתי מספר לא מוכר עניתי "כן"?
קול נשי ענה לי "שלום אני מדברת עם אדון לואיס"? היססתי לרגע ועניתי "כן..?"
"יופי אז אני מדברת פה מבית החולים, הייתה תאונה במטוס מניו יורק, לאפריקה ויש כאן בחורה שנפגע, הסתכלתי בטלפון שלה ופשוט חייגתי למספר הראשון שראיתי וזה היה אתה כנראה... בכול מקרה אז רציתי לידע אותך במצבה, היא סובלת מזעזוע מוח קשה, והיא עדיין בלי הכרה,
אשמח אם תבוא לקחת אותה מי שלא תהיה"
ואני ? אני הפסקתי להקשיב בשלב הזה הילדה הזאת פשוט מגנט לקטסטרופות !
זה הזוי !! נימאס אני הולך לקחת אותה מהבית חולים הזה ופשוט לנכול אותה בחדר סגור וזהו ! כוסעמק
ניכנסתי לבית חולים שהיה במרחק כמה שעות נסיעה ממני ניגשתי לקבלה ושאלתי "איפה המטופלת שאתם לא יודעים מה השם שלה? התקשרתם אלי מקודם..."
הפקידה הסתכלה עלי ונשכה את השפה בתחתונה שלה, דיימ איט שונא תזונות האלה
"אז? איפה היא ??"
"אהה כן רגע אני יבדוק" היא מלמלה נקשתי עם האצבעות שלי על הדלפק ואז היא הסתכלה עלי ואמרה "חדר 207"
"אוקיי תודה"
ניכנסתי למעלית ועליתי לחדר שלה,
לפני הדלת נשמתי נשימה עמוקה וניכנסתי,
היא הייתה מכוסה בתחבושות, אז ניגשתי המום קרוב אליה מנסה להבין מה הולך פה ואז אמרתי "ג'ס"?
היא פקחה את העניים היפות שלה שתמיד יכולתי פשוט לטבוע בתוכן והיא הסתכלה עךי במבט מבולבל ואמרה "מי אתה"?
אומייגדדדד אזזזזז מה קרהההה לזיכרוןןן שלההה נגלה כמובן בפרק הבא חחח וואלה אני נדמעת כמו תוכנית ילדים יאללה חפרתי סורי אז תצביעו ותגיבו :)
