עבר שבוע מאז שבלייק בא לבית שלי ונישק אותי, לא שמעתי ממנו מאז. אני לא מבינה למה בכלל נתתי לו לנשק אותי.
אבל השפתיים שלו היו כל כך רכות...
אבל הוא עבריין! והוא לא הטעם שלי בכלל.
כן הוא כן.
לא, הוא חתיך, אבל האישיות שלו היא לא הטעם שלי, אני אוהבת ילדים טובים.
בולשיט, איזה ילדה לא אוהבת באד בויס, זה הקריפטונייט של כל הבנות.
לא שלי.
אז למה את מתה לראות אותו שוב?
אני ברצינות שוקלת לרצוח את התת מודע שלי.
אבל ברצינות, למה אני לא יכולה להפסיק לחשוב עליו? אני אמורה לשנוא אותו! הוא שפך עליי בירה, הטביע אותי, סטר לי, קילל אותי, העליב אותי, איים עליי וחנק אותי. אבל אז... המזדיין הזה בא, ומנשק אותי! והשפתיים שלו... הבטן שלי לא הפסיקה להתהפך, הרגשתי כאילו העולם נעצר. כמו בסרט מוזר כזה שאני רוח מרחפת ואני רואה את הגוף שלי מבחוץ וכמעט עושה על זה ביד מרוב שהנשיקה הזאת הייתה לוהטת. פאק.
'למה נישקת אותי?' שלחתי לבלייק ומיד אחרי זה התחרטתי על זה, זה נשמע כזה פתטי אלוהים! דפקתי את הראש בכרית וחיכיתי בחרדה לתשובה שלו. אבל הוא לא ענה, לא אחרי דקה, לא אחרי שעה, ולא אחרי עשר. הרגשתי שאני יוצאת מדעתי, כל היום המחורבן חיכיתי לתשובה שלו והיא לא הגיעה. זה כאילו הוא משחק איתי בכוונה.
יום אחרי זה הלכתי לבית הספר בתקווה שאני אראה אותו שם, אבל שוב, שום דבר. כאילו בלעה אותו האדמה. חזרתי הביתה ולא הצלחתי להתגבר על תחושת היאוש שפקדה אותי, אולי עשיתי משהו לא בסדר? אולי הגעלת אותו. ממתי בכלל מעניין אותי לראות אותו?? אני שונאת אותו! מה עובר עליי אני כזאת מתוסבכת.
"קליאו! למה רק עכשיו חזרת??" הקול העצבני של אמא שלי יצא מחדר העבודה ונאנחתי הולכת לכיוונה. היא ישבה בחדר המסודר בקפידות עם דפים מבולגנים על השולחן, מחשב פתוח ומשקפיים. כשהיא עם משקפיים זה אומר שהיא נכנסה למה שהיא לא עושה עמוק. וזה אומר שהיא עצבנית. לא שהיא אי פעם לא עצבנית.
"נשארתי ללמוד בספרייה אמא, יש לי מבחן סופי עוד שלושה ימים" אמרתי והיא הביטה בי בעיניים מקווצות ולבסוף הנהנה "אני הולכת לאכול" אמרתי בגלגול עיניים מתכוונת לצאת אבל לא לפני שהיא זרקה את ההערה היומית שלה
"אל תאכלי משהו משמין" היא אמרה סוקרת אותי במבט ביקורתי. היא כזאת כלבה.
הלכתי למטבח והתחלתי להכין לי סנדוויץ עד שדעתי הוסחה מהטלפון שלי שרטט לי בכיס "הלו" מילמלתי והמשכתי לחתוך את העגבנייה לחתיכות דקות.
"תנחשי מי חזרה מפריז!!" אליס צעקה בצד השני של הקו והרחקתי את הטלפון מהאוזן צוחקת
"אליס!" חייכתי ולקחתי ביס מהסנדוויץ עוצמת את עיני בהנאה
"אז מתי את באה? עכשיו? אני שולחת אלייך את מארק" היא אמרה ולפני שהספקתי לענות היא ניתקה. הדמיון בינה לבין בלייק הוא ממש מעצבן. לא עברו כמה דקות וכבר שמעתי צפירה מבחוץ
"מי זה קליאו?" אמא שלי צעקה מהחדר עבודה ונשכתי את שפתי, אני תמיד עושה את זה כשאני עצבנית ואני מנסה להתאפק מלענות לה משהו לא יפה. עוד שנה זה נגמר... על מי אני עובדת היא תשלוט בחיים שלי עד היום שאני אמות. גם אחרי שהיא כבר תמות הקול שלה ימשיך לשלוט בי.
"חברה באה לאסוף אותי, אני הולכת ללמוד אצלה, אני אחזור בערב" את זונה, את משתלטת לי על החיים, אני שונאת אותך
"אל תחזרי אחרי 8" אני בת 17!!!!!
"טוב" מילמלתי ויצאתי לכיוון המכונית השחורה שחנתה מחוץ לבית שלי "מארק?" שאלתי את הנהג במכונית לפני שהתיישבתי במושב מאחוריו
"כן" הוא ענה מחייך אליי מהמראה הקדמית והתחיל לסוע. חנינו בבית של אליס והלב שלי התחיל לדפוק בחוזקה כשפתאום הבנתי, זה גם הבית של בלייק. מארק הביט בי מבולבל וחיכה שאצא מהמכונית. הנחתי את היד הרועדת שלי על הידית ונשמתי עמוק. זה רק בלייק. את שונאת אותו.
נכנסתי לבית בצעדים איטיים ואליס חיכתה לי בסלון מחוייכת, היא קפצה עליי בצרחות בשניה שנכנסתי ולא יכולתי למנוע מעצמי לחייך. הילדה הזאת פשוט מיוחדת. "אוקיי אוקיי אליס תרגעי! כולה לא היית שבוע!"
"כן אבל התגעגעתי אלייך! חוץ מזה שנמאס לי לשבת פה ולשמוע את החרא הזה" היא מילמלה בפרצוף חמוץ ורק אז שמעתי את הגניחות העמומות שבאו מכיוון הקומה העליונה. בלייק פה? עם מישהי? הרגשתי כאילו חמישים טון התיישבו לי על החזה. אז למה הוא נישק אותי? בגלל זה הוא לא ענה לי? למה פאקינג אכפת לי?! "קליאו? הכל בסדר?" אליס שאלה מודאגת ונערתי את ראשי מהמחשבות המגעילות שטיפסו אליו
"כן כן סתם, אני לא רגילה לזה כמוך" צחקתי צחוק מאולץ והתיישבתי לידה על הספה "אז מה עושים?" שאלתי חוטפת את השלט ומתחילה לחפש סרטים
"נראה לי שהחלטת כבר" היא צחקה והתיישבה על ידי. המשכתי לנסות להעסיק את עצמי בסרטים ולהתעלם מהגניחות המגעילות שחוררו לי את האוזניים. פתאום הגניחות הפסיקו והרגשתי שאני סוף סוף יכולה לנשום לרווחה.
"מים?" שאלתי את אליס והיא הנידה בראשה לשלילה ולקחה ממני את השלט כדי להמשיך את החיפוש. הלכתי למטבח ומזגתי לעצמי מים מנסה לשנות את הפרצוף שלי כדי שאליס לא תחשוד. נשמתי עמוק אבל הנשימה שלי נעצרה כשהרגשתי בנוכחות של מישהו מאחורי, זה לא הייתה אליס, יכולתי להרגיש שזה הוא. כאילו שהחום של הגוף שלו מוקרן עד אליי. הסתובבתי באיטיות וראיתי אותו עומד בכניסה למטבח קפוא. מבטו היה מופתע ומלא... חרטה? אני לא יודעת מה זה היה, משהו בין מופתע למפוחד...
YOU ARE READING
Loves To Hate Me
Romance[highest rank - #1 in romance] קליאו ידעה מההתחלה שזו תיהיה טעות ללכת לשם היא ידעה שהיא לא שייכת והיא לא ידעה כמה היא צדקה כי זה הייתה הפעם הראשונה שהוא ראה אותה. כל מה שהיא אי פעם רצתה זה שיאהבו אותה. אבל מה היא הייתה צריכה? **** "אני. שונאת. אותך...
