הלב שלי

אני דפוקה

אני דפוקה.
אני שבורה.
פוביה.
חרדות.
דיכאון.
קשב וריכוז.
מעקב.
מחשבות אובדניות.
פסיכולוגית.
פסיכיאטר.
בית ספר.
פוסט טראומה.
זה לופ.
וזה לא נגמר.
זה רק מתמשך.
וזה יימשך.
ואפילו החופש שלי, כבר לא מרגיש לי כמו חופש.
"עוד קצת"
"את מתקדמת"
שקרים.
הכל מתגבר.
החרדות.
הרצון למות.
הדיכאון.
הפוביה.
אני לא יכולה לקרוא על מחטים.
אני לא פאקינג יכולה.
ולזה קוראים שיפור?
ויש לכם עוד בעיות.
העצבים של נסיך.
הקנאה של נסיכה.
הלימודים של הגדולה.
העצבים של הבינוני.
אתם לא יכולים לטפל בהכל.
אז אני כבר לא משתפת.
לא אומרת שבא לי למות כל דקה.
לא אומרת שאני מחניקה התקף כל פאקינג יום.
לא אומרת.
אם אני לא אומרת, זה לא קיים.
לא ככה?
ואז אתם שואלים למה אני עם אוזניות כל הזמן.
כי זה הדבר שמחזיק אותי.
בלי זה, הייתי כבר בקבר.

ayalapeer