תמיד היה לו זמן אליי.
גם כשהשאלות שלי לא נגמרו.
הוא תמיד המשיך להסביר עד שלא נשאר לי מה לשאול.
הוא לא התעצבן ולא הלך.
הוא כיסה את הצלקת עם הכובע.
כדי שאני לא אפחד.
הוא הקשיב תמיד.
הוא דאג לי.
היינו מתחרים מי בולע יותר מהר.
הוא נשאר עד הסוף.
עד שנגמר מה לומר.
עד שנגמר מה לעשות.
ועכשיו אני לא יכולה להגיד לו כלום אף פעם.
ayalapeer
YOU ARE READING
הלב שלי
شِعرזה פשוט קטעים/שירים שאני כותבת, ומעלה לפה:) אין פה פילטרים, הכל מהראש ללב. טריגרים: *פגיעה עצמית *התקפי חרדה *מחשבות אובדניות *אלימות אם אין לכם משהו טוב להגיד, אל תגידו :)
