האכזר האהוב עליי

פרק 9 - הלילה איתו

נשארתי ערה עד הזריחה, ראיתי את השמש עולה לאט, השמש האירה את פניי.
הרגשתי טוב אחרי הלילה הזה, הרגשתי כוח.
הרגשתי חזקה וארגיש חזקה, עד למשך שארית חיי.
הכנסתי את הדף הישן שלי לתוך קופסת המכתבים שלי והורדתי את הקופסה מתחת למיטה שלי.
אף אחד לא אמור לדעת מה יש בתוכה.

יום שישי היום.
רוי בטח ישן, דובון ענק שלי, הוא בטח ישן היום עד מאוחר.
לא אפריע לו, בנתיים נכנסתי למקלחת ושטפתי את פני.
התרעננתי ויצאתי אל החדר וראיתי ארוחת בוקר כבר על המיטה.
איך היא הספיקה כל כך מהר?
לואיסה שלי, אם הייתי צריכה לדבר על אהבה, הייתי מדברת על לואיסה, היא היחידה שבאמת מבינה אותי ודואגת לי.
אין כמוה, ולא יהיה.

הדלקתי את הטלוויזיה וראיתי את הסדרה האהובה עליי, 'הקיץ שבו הפכתי ליפה'
אני בעונה השניה, בפרק ה5.
אני לא מבינה איך אפשר לתאהב במישהו ואז ללכת לאח שלו?
איך זה אפשרי? הריי בסופו של דבר ברור שהם יהיו ביחד.

"בוקר טוב ליפיפה הנרדמת שלי"
הסתובבתי לאחור וראיתי את רוי על החלון, רצתי אליו ונתתי לו חיבוק, משהו בחיבוק הזה, ספציפית בחיבוק הזה, הרגיש לי כאילו הנשמה שלי התחברה לשנמה שלו והפכנו לאדם אחד.
"בוקר אור דובון שלי"
נישקתי את שפתיו,
"מממ, מה אכלת על הבוקר?"
"חביתה, ובדרך לקחתי איתי גלידת תותים, למה את שואלת?"
"כי השפתיים שלך טעימות כל כך! תביא לי לטעום עוד!"
רוי ירד למטה והתקדם אליי ונישק אותי,
הנשיקות שלו, הן לא סתם נשיקות, הוא טורף לי את השתפיים!
אני ממשיכה לנשק אותו, לא רוצה להפסיק, הוא טעים לי כל כך.

הוא עצר ואמר לי,
"גם לך יש טעם מתוק, מה זה מה את אוכלת פה?"
"פנקייקים של לואיסה!"
"פנקייקים? של לואיסה? זוזי מפה מטורפת!!! התגעגעתי אליהם כל כך"
רוי אומר בשמחה ומזיז אותי ממנו, הוא טוחן לי את הצלחת!!!
הוא לא ישאיר לי כלום המשן הגדול הזה!
"זוז מפה, טיפש אחד!! זה האוכל שלי!"
"לא רוצה זוזי!! תני לי לאכול נו!"
"דיי!!! זה שלי!"
"ביס אחד לין! קטן???"
"טוב, אבל קטן רוי!!! קטן אני מזהירה אותך!"
"בסדר בסדר, תוקפנית אחת! יאללה בן אדם רעב תהיי בשקט ותתני לו לאכול"
"תשתיק את הפה הגדול שלך בפנקייק לפני שאקח את האוכל ממך ואתחרט."
"סלילה סליחה, הינה אהי אוכל. רואה?"
"כן, בתאבון."
טיפש, אוכל שלי! דיי!

התיישבתי על המיטה והוא לידיי,
"קחי, תאכלי."
"תודה באמת"
"לין, אני רוצה שניקח חדר במלון הלילה"
"מלון? למה?"
"אני רוצה שנהיה אני ואת לבד, בלי פחד שאבא שלך יכנס לחדר ויראה אתנו יושבים פה, ביחד."
"זה גם מסוכן"
"לין דיברנו על זה."
"צודק, אבל חדר במלון?"
"כן"
"היום יום שישי, גם ככה אני לבד פה היום, לואיסה נוסעת למשפחה שלה ואבא שלי וארוסתו נסעו למשפחה שלה, לא רציתי להצטרף, הם נסעו לבד"
"מה שמשאיר אותנו"
"בבית ריק" עניתי בקריצה
"אני אביא כמה בגדים, אשן איתך היום"
רגע מה? אני מתעוררת בלילות מסיוטים, אני לא רוצה שיראה אותי במצב הזה. אבל אולי מצב שני אני אהיה בטוחה אם הוא ירדם לידיי צמוד אליי.
"כן, לך תביא כמה"
המשפט פשוט יצא מפיי.
אני אקום בוודאות הלילה.
בסדר, אני אסתדר.