האכזר האהוב עליי

פרק 13 - הלילה שאחרי..

למה אהבה אמורה להיות כואבת כל כך?
היא לא אמורה לרפאות בן אדם שבור?
אני רק רציתי משהו אמיתי, לא רציתי להיפגע ככה.

זה לא הרג אותי, אבל משהו בתוכי מת ביום הזה.
נתתי לו הכל, חלק ממני, הכל.
אני לא רציתי אהבה שאני צריכה 'לשלם' עליה.
רציתי שרק תאהב אותי 'בחינם'.
העדפת לפגוע, כשאני העדפתי להסתיר ולהסתבך בשבילך ובשביל הקשר שלנו.
מלא אמרו לי שזה לא יסתדר.
לא האמנתי.
אבל עכשיו? אני מאמינה.

לפני כמה ימים הבנתי בדיוק למה אתה קורא לי 'היפיפה הנרדמת שלי'
אתה מתצפת עליי, בלילות, בבקרים, בימים שעוד לא היינו מדברים כמו שצריך, היום? היום אני מבינה כמה זה קשה לחיות במשפחה של אויבים,
אולי אם לא היינו חיים במשפחות האלה היינו יכולים להסתדר, היינו יכולים להראות לכולם שאנחנו זוג ולא מסתירים את עצמנו מאנשים.

אני חושבת שהייתי צריכה להשאיר אותך עוד קצת, רק כדי להמשיך להסתכל לאכזר האהוב עליי.. לאכזר עם העיניים האפלות, לאכזר שפגע בי.
אולי..
ואולי לא.
אולי עשיתי בשכל.
אני אמורה להבין את הדברים שאני עושה, לא לחשוב שאני האשמה.
לא לחשוב שאני עשיתי טעות.
הגיע הזמן שאתחיל לשלוט בגופי.
אני מדברת כשיש בידיי סיגריה חצי גמורה ושיכורה לגמרי.
אני צריכה להתפסק על חיי!
זה כולה גבר למען השם!!!
זה אומנם כואב, אבל לא יכאב לעוד הרבה זמן,
הוא עוד ירוץ להחליף אותי, כי 'אסור שרוי יהיה רווק לכמה שבועות, אחרת זה יחשב שהוא לא מלך השכבה יותר'
כנראה שתהיה לו מישהי אחרת שהיא לא אני וכמראה שהיא תהיה יותר יפה ממני וכנראה שזה יפגע בי, כמובן שזה יפגע ומותר לי להיפגע, אבל זה לא יזיז לי כל כך.
כי גבר שאוהב לא עוזב.
לא.
הוא צריך להמשיך להילחם.
והמילים האחרונות שלו...המילים האלו.
למה אני חייבת לשמוע אותן רק כשנפרדים?
למה זה תמיד קורה?
זה הסוף?
זה מה שנקרא אהבה באה והאהבה הולכת?
ככה זה נגמר בנינו?

בתכלס, הכל עובד רק כשזה נגמר,
אני זוכרת שבגיל 5 רוי בא אליי למיטה ביום שבת ואמר לי לא לבכות על ילדון שלא הביא לי את הפרח שביקשתי..
היום, היום אני לוקחת את המשפט ומשנה אותו,
לא לבכות על מישהו שנישק את האקסית שלו מולי.
לא לבכות.
בסוף? בסוף הוא זה שיתחרט.
כיביתי את הסיגריה שהייתה בידיי, לקחתי את הבקבוק וודקה וזרקתי לפח, הגיע הזמן שאתאפס על עצמי, אעבוד על עצמי.
הגיע הזמן שאראה אחרת, אתנהג אחרת, אהיה פחות תמימה, אהיה מישהי שונה, מישהי שהיא אני, אבל גם לא אני.

מאמינה שאצליח.
כמו כל בת אחרת שאהבה מישהו והתגברה עליו.
אני מסתכלת על איימי, אחות של נוי, היא גדולה ממנה ב3 שנים, התחתנה והתגרשה, בלי ילדים, ועדיין, עדיין לא פרשה, עדיין מחזיקה מעמד, אני רואה אותה מסתדרת לבד.
אף אחד לא באמת יהיה שמה כשתצטרכי,
יש את מעט האנשים שכן יישארו.
אבל רובם? רובם לא יישארו.

לפעמים המשבר הכי גרוע, זאת הדרך להתחלה חדשה.
ניסיתי להחזיר אותך אליי,
הבדידות רצחה את הנפש שלי,
הלכת, אבל אני עדיין צריכה להראות שאני יכולה בלעדייך.
בורחת לסיגריות וללבד שלי,
כמעט כל הזמן,
רק כדי להרחיק אותך מהמחשבות שלי.
רק רציתי להרגיש את אהבתך אליי שוב, כמו פעם,
אבל איפשהו, איפשהו שם, ביום הזה, כשהיינו ילדים, רצח את הקשר שלנו, ואף דבר חא ישנה את זה יותר.
שום דבר לא יכול לסדר את העניינים שלנו.
אף אחד לא ישנה את החיים שלנו, רק אנחנו יכולים.
אף אחד לא שולט על העתיד שלנו, רק אנחנו.
אף אחד לא שולט על הזוגיות שלנו, רק אנחנו.
ואתה? אתה לקחץ את הזוגיות ורמסת אותה בידיים שלך!
לא עשיתי דבר.
והפעם? הפעם אני לא מאשימה את עצמי.
הפעם זה אתה אשם.
כן.
אתה אשם.
לא אף אחד אחר.
רק. אתה.
רוי.

להתעורר בבוקר חדש ולא לראות אותך לידיי?
כן. זה רוצח את הלב שלי.
וימשיך לרצוח ולהכאיב, אבל אני כן יודעת שמה שצריך לקרות קורה.
ואולי המרחק הזה טוב בשבילנו?
'הכי בטוח זה מרחוק' מה לא ככה?

הוא נותן לאחרים כל כך הרבה מעצמו.
אבל מה איתו? מה איתו!
הוא תמיד ישחק אותה גבר ליד חברים שלו.
גם אם זה נקרא ילד דבע!
הוא יחשוב שהכל אצלם נחשב ל'גברים'.

רוי, אמרת לנצח.
אמרת שאנחנו זה לנצח.
אני עדיין זוכרת את המשפטים האלה.
השאלה אם אתה זוכר..?

ישבנו בגג, דיברנו על החיים, חלמנו על בית.
ילדים, משפחה.
הכל.
אני עדיין אוהבת אותך, אני מבטיחה שאני עדיין אוהבת.
הכל עדיין חרוט לי בראש.
בלב.
אני מתגעגעת לקול שלך.
כבר יומיים שלא הראית סימן חיים.
להתעורר לבוקר בלי לראות אותך בחדר?
זה מעייף.
מעייף כבר לחשוב עליך.
לא התגעגעת?

תפסיק לחיות לי במחשבות.
תפסיק להיות לי בחלומות.
זה נגמר לא? אז תפסיק לטייל לי כל הזמן בראש כשאני מנסה להתרכז בעצמי.
תפסיק להיות זכור אצלי.
קשה לשכוח, לשכוח אותנו, את מה שהיינו, ואותך בכלל.
קשה.

אתה יודע כמה אני אוהבת אותך, אבל בחיים לא תדע את הכמות אהבה שלי כלפיך בתוכי.
בחיים לא תדע.
האם אהבת אותי באמת?
שאלה פשוטה שחיה לי במחשבות.
חיה לי במחשבות יותר ממך.
הלוואי והייתה יודע כמה אני רוצה אותך שוב.
אבל זה כבר קרה נכון?
אהבה אמיתית לא תכאב ככה.

אני לא יודעת כמה עוד יהיה בסדר נשאר לי.
אבל הכל לטובה, כנראה שהייתי עוד פעם חלק מסיפור..