the manager

פרק 7

רייצ׳ל
אחרי שקלואי נרדמה יצאנו בשקט מהחדר שלה.
״מסכנה, בטח היא נבהלה״ אני אומרת בדאגה. ״זה קורא לעיתים רחוקות אבל עדיין״ הוא אומר. ״מה הקשר?! הילדה רק בת ארבע ויש לה כאלה סיוטים דיי אני רוצה ללכת לחבק אותה״ אני אומרת בהתחלה עצבנית ואז בדאגה. ג׳וש מסתכל עליי במבט עדין ורך למרות שלא ראיתי אותו ככה אף פעם. הוא תמיד היה אכזרי וקר.
״כואב לי עליה״ אני אומרת בטיפת עצב. כי אני יודעת מה זה סיוטים מגיל קטן...הייתי מתמודדת איתם לבד מאז הפעם הראשונה והאחרונה שבכיתי בגלל סיוט. ההורים שלי היו צועקים ולפעמיים מרביצים בגלל שבכיתי אז מאז שתקתי. ג׳וש לא מגיב הוא רק מסתכל עליי או יותר נכון לשפתיים שלי. הרגשתי את זה הרגשתי שאנחנו הולכים להתנשק.
אני מחליטה לעשות תצעד המציק והמעצבן ואני הורסת תרגע.
״נראלי כדאי שנלך לישון לא ככה אבא?״ אני מתגרה בו.
״כן, בטח לכי לישון כמו ילדה טובה״ הוא מתגרה חזרה.
״ילדה טובה תגיד למאהבות שלך״ אני אומרת בגלגול עיניים.
״אין לי מאהבות המאהבת היחידה שלי זו את״ הוא אומר בחיוך מרושע.
״עם הייתי המאהבת שלך הייתי בורחת״ אני אומרת בצחוק מרושע.
״אז קדימה שטן. תברחי״ הוא אומר בחיוך זדוני.
״אני לא אברח ואתה רוצה לדעת גם תסיבה? בגלל שאני לא פאקניג אחת מאהבות המזוינות שלך״ אני אומרת בעוקצנות.
״איזה פה יש לך שטן, מישהו צריך להשתיק אותו״ הוא מתגרה ומסתכל על השפתיים שלי. ״נו קדימה תנסה להשתיק אותי״ אני משלבת ידיים ועושה לו חיוך זדוני. ״את בטוחה במה שאת אומרת? אחרת אין דרך חזרה שטן״ הוא אומר בטון מזהיר בהתחלה. ״אתה לא מאיים עליי אדיוט מגודל שכמותך ״ אני אומרת ישירות.
הוא פשוט החזיק אותי מהמותניים וקירב אותי אליו ואמר.
״את רצית את זה שטן״ הוא אומר בחיוך ומנשק אותי.

~ג׳וש~
רק אלוהים יודע למה נישקתי אותה. רציתי כל כך לטעום את השפתיים האלה שמדברות בצורה מלוכלכת, רציתי כל כך אבל ידעתי שאסור לי לעשות את זה. אני שונא אותה והיא אותי אבל משהו בה..גרם לי לעבור על החוקים שלי. שחלק מהם הוא לא להתאהב או לנשק.. ככה היה לי ראש שקט כי גם ככה היה לי הרבה עבודה.
אבל לא יכלתי יותר אז נישקתי אותה כמו חיה שגוועת מרעב לשפתיים שלה. החזקתי אותה מהמותניים והיא והינה את ידיה הקטנות סביב צווארי וזרמה עם הנשיקה. היא מתנתקת ואומרת. ״נראלי יש פה מישהו שרעב לא ככה?״ היא שואלת בערמומיות. אני לא יכול יותר לעמוד בפניה ואומר. ״את אפילו לא מבינה כמה המישהו הזה רעב״ אני אומר ברעב.
״נראלי כדאי שהוא עוד קצת יחכה לארוחה למה היא לא מוכנה״ היא קורצת לי ומחייכת חיוך מרושע. היא לוחשת לי. ״כדאי מאוד שתלך לישון שתקום מחר אדוני״ היא אומרת בהתגרות. אני לא עונה אני פשוט בוהה בא. ״ילד טוב״ היא אומרת בהתנשאות והולכת לחדר שלה.
אני כמו טיפש פשוט מציית לה, אבל איך אפשר שלא?!

קמתי לשעון המעורר שלי בארבע וחצי בבוקר.
קמתי מהמיטה הלכתי לשירותים ,שטפתי פנים וציחצחתי שיניים.
התלבשתי בדגמח ג׳ינס בצבע אפור ומכופתרת לבנה.
קיפלתי את החולצה בשרוולים שהיו באורך של חצי יד שכך לא היה לי חם כי יש לי גלי חום רצינים. נעלתי נעליים והלכתי להעיר את קלואי.

אני נכנס לחדר של קלואי את מי אני רואה? את שטן.
״קלואי בואי נלך להתקלח?״ רייצ׳ל אומרת לקלואי בחיוך.
קלואי באה להגיב אבל שמה לב אליי ושתקה וחייכה לרייצ׳ל, עם לומר תאמת זה קצת הזיז לי. אף פעם קלואי לא דיברה קודם עם אף אחד אחר ופתאום מופיעה שטן ומצליחה לגרום לקלואי לדבר.

הגענו למשרד בזמן שאני מנסה לחשוב על משהו אחר בזמן שהזין שלי רוצה לזיין תצורה של שטן. רייצ׳ל הייתה לבושה בחצאית ג׳ינס מיני הצבע כחול ומקופתרת לבנה שהחזה שלה היה תלוי בכפתורים שהחולצה ושיערה היה אסוף לקוקו גבוה עם שביל באמצע השיער.
קלואי הייתה על ידיה של רייצ׳ל והיא הייתה לבושה בדיוק כמוה.
״טוב, רייצ׳ל אני צריך שתלמדי את קלואי כבר לקרוא״ אני אומר ללא רגש. ״כן, בטח״ היא אומרת בחיוך מאולץ.
שרייצ׳ל הלכה במסדרון בדקתי שהם מגיעות למשרד שלה אני רואה את כל העובדים מסתכלים עליה או יותר נכון מהופנטים ממנה וזעם עלה בי.
אני לא יודע אפילו למה אבל זעם שמעולם לא הכרתי עלה בתוכי ורציתי לכרות את העיניים שכל אחד מהם ואת הזין הקטן שלהם.

נכנסתי למשרד והחלטתי שאני קובע פגישה עם העובדים אבל רק הגברים בשביל להגיד להם כמה דברים... ׳כל העובדים מתבקשים להגיע היום למשרד השני שלי יש לנו כבר עיניים עסקים לדבר עליהם׳ אני שולח לכל העובדים. אני שומע את הטלפון שלי מצלצל ואני רואה שזה השומר הראש. ״הלו״ אני עונה.
״מר לין, ג׳ק וקונור מסתובבים כרגע בבניין עסקים.״ הוא אומר בקול עמוק. ״מעולה, תמשיך לעקוב אחריהם מחר בשעה תשע בדיוק תהיה איתם במוסך״ אני אומר בתור פקודה. ״כן אדוני״ הוא אומר ומנתק.

אני שומע דפיקות בדלת. ״יבוא״ אני אומר וממשיך בעיסוקים שלי.
בלייר העוזר האישי שלי שגם הדוד שלי נכנס.
״לא מצאנו אותם״ הוא אומר בפנים קצת מחשידות.
״איך שלא?״ אני שואל בחשד. פה כבר הבנתי. בלייר היה נראה לחוץ.
כרגע אני לא יכול לסמוך עליו הוא הראשון ברשימת החשודים שלי כרגע כי משהו בו נראה שונה. הוא כל הזמן היה רגוע ופלרטטן וכל זה אבל עכשיו הוא נראה לחוץ כאילו אני עומד לגלות משהו שאני לא אמור.
״שלחתי את כל המקצוענים שיש אף אחד לא מצא זכר אליהם״ הוא אומר במהירות. ״אוקיי״ אני אומר בשביל שלא יחשוד שהוא חשוד אצלי.
״עם היו עוד דברים אני ישר אומר לך״ הוא אומר ללא לחץ פתאום.
״כן, תודה עכשיו לך״ אני אומר בנימוס אך בטון אפל.
הוא יוצא במהירות ואני חוזר לעיסוקים שלי.
אני מתקשר לעוד שומרי ראש ומודיע להם שישגיחו על קלואי ורייצ׳ל.

נגמר היום ואני יוצא מהמשרד שלי והולך לכיוון קלואי ורייצ׳ל.
״אני צריך שתלכו לבית עכשיו יש לי פגישה״ אני אומר ללא רגש.
״מה כל כך חשוב בפגישה שאנחנו לא יכולות להישאר?״ היא שואלת בחשד. ״זו פגישה שאתם לא יכולות להישאר בה״ אני אומר בטון טיפה עצבני. ״אה וראית את החתיך ההוא שליד ההוא בשחור? אני הולכת שניה לבקש תמספר״ היא מתגרה והולכת לכיוון דיק העובד ש׳כולם חושבים שהוא מוכשר׳ אבל ההפך הגמור אך אחד לא חושב שהוא חתיך. באתי לעצור את רייצ׳ל ושמתי לב שכולם פה ויכולים לראות. אני רואה את רייצ׳ל מדברת עם דיק ואני רואה שהוא מניח יד על המותן שלה.
זעם בתוכי עלה כמו אש. איך הוא מעז לגעת בה?! רייצ׳ל מעיפה תיד שלו מידי ונראה שהיא צועקת עליו. אל דאגה הוא מחר כבר לא היה עם ידיים לאונן בהן או לגעת בפאקינג רייצ׳ל!
רייצ׳ל חוזרת ואומרת. ״איכ הוא מכוער רצח וגם הניח עליי תיד שלו הסריח״ היא אומרת בגועל. וטוב שכך. עם היא הייתה לוקחת לו תמספר הייתי דואג לזה שלא היה לה טלפון.