פרפרים בבטן

פרק 1

אפריל
"אין בעיה אני מתפטרת!" צעקתי על הבוס שלי והשלכתי על פרצופו את הסינר הכחול שהיה קשור מעל התחת שלי "אל תחזרי לפה" צעק בקול "זה מתנה לא לחזור לפה" אמרתי ויצאתי בעצבים.
לא נעים לעבוד במקום שמסתכלים לך על התחת ואת צריכה להגיש להם לשתות ולאכול.
פיזרתי את שיערי, צלצול טלפון הסיח את דעתי ונתקלתי בעץ "אחח" מלמלתי לעצמי בכאב ושפשפתי את ראשי, הוצאתי את הטלפון ועניתי "מה אמא?" שאלתי בבלבול, אני ואמא שלי בקשר נמוך כל יום אנחנו רבות, היא שנאה אותי מאז שבאתי לעולם, ואני שנאתי אותה מאז שבאתי לעולם "היום יש לנו ארוחה אצל משפחת לוי, תבואי בגישה טובה" הודיעה וניתקה לי

השעה כבר חמש בערב ועוד חצי שעה אנחנו צריכות לצאת, אני כבר הייתי לבושה בשמלה אדומה ועור משי, נעלתי נעליים שחורות עם סולייה אדומה, מרחתי איילינר ושחור מתחת לעיניים, מרחתי על שפתיי אודם אדום ומבריק
"אפריל צריך לצאת" צעקה אמא מלמטה ורעש של חריקת דלת נשמעה "אני באה" אמרתי תוך כדאי שהתזתי על עצמי בושם.
ירדתי למטה ויצאתי לכיוון הרכב בלי להחליף מילה עם אימי.
אמא נסעה על מאה קמש אבל עדיין מרגיש כמו נצח בגיהנום איתה.
אחרי עשר דקות נסיעה אמא חנתה את הרכב מול המסעדה, שחררתי את החגורה ופתחתי את הדלת "תתנהגי יפה" אמא אמרה באזהרה ואני גילגלתי עיניים, טרקתי את הדלת של האוטו.
אני ואימי נכנסנו למסעדה "בואי הינה הם" אמרה אמא והלכתי אחריה, אימי התיישבה ליד ארוסה ואני התיישבתי ליד אימו ומולי גבר יפה תואר שיערו היה חום אגוז ומבריק, עיניו חומות שמטיילות ובוחנות את המסעדה, שפתיו נמתחו לחיוך וחריצים צצו בפניו, זיפים קטנים בפניו. צלצול טלפון הסיח את מבטי מפניו, ההודעה הייתה מאימי 'המלצר כבר שעה מדבר איתך' קראתי את ההודעה והרמתי את פניי למלצר, הבנתי שהיופי של אותו הגבר הסיח את דעתי שהעולם השתתק "אני אקח מים" פצתי את פי לאחר שתיקה ארוכה ומביכה "עוד משהו?" שאל המלצר והנהנתי לשלילה.

הראל
"מה השם שלה?" שאלתי את רונית "זו הבת שלי, קוראים לה אפריל" השיבה בחיוך והסטתי את מבטי לעברה של הילדה היפת תואר הזו "לאבא שלה יש שיער שחור?" שאלתי באי הבנה "היא קיבלה הכל מאבא שלה, השיער השחור ועיניים החומות, היא דומה לו" השיבה ועיניי בוחנות אותה, מבטה הביט בי וחייכתי חיוך חושף שיניים, אפריל החזירה לי חיוך ולגמה מהמים שהמלצר הגיש לה לפני כמה דקות "שהיה לכולם ערב נעים" אמרה אפריל והתרוממה "את הולכת?" שאלתי "כן אני עייפה" השיבה ופנתה אל היציאה, יצאתי אחריה ורצתי לכיוונה "אלוהים הבהלת אותי" אמרה והניחה יד על הלב שלה מבהלה "מצטער לא התכוונתי להבהיל" אמרתי והנפתי את ידיי באוויר "אתה צריך משהו?" שאלה ושילבה את ידיה על החזה "אמא שלך אמרה לי לקחת אותך הביתה" שיקרתי, זה שקר לבן אני רק רוצה לוודא שהיא תגיע בשלום "זה בסדר אני יכולה ללכת לבד" אמרה והתחילה ללכת, תפסתי את ידיה וסיבבתי אותה אליי "כנסי לרכב אפריל" ציוותי עליה "בסדר" היא נאנחה והתיישבה במושב הקדמי.
הבטתי בה תוך כדאי שאני נוסע בכביש ישר וחלק, פניה הביטו מעבר לחלון "אפריל?" קראתי לה כדאי להעיר אותה "מה?" שאלה בקול הכי מתוק "חשבתי שאת מתה" אמרתי בציניות וצחקתי "אל תדאג אני לא מתה כלכך מהר" אמרה וצחקה הצחוק הזה אלוהי.... "הגענו" אמרתי ויצאתי מרכב כדאי לפתוח לה את הדלת "ג'לטמן" אמרה ויצאה מהרכב מנופפת יד באוויר כמו מלכת אנגליה "אני צוחקת! אני לא כזו" גערה בי וטפחה על חזי "את לא כזו?" שאלתי כי לא הבנתי את הכוונה שלה "נסיכה או מלכה" השיבה וגרמה לי לקמט את פרצופי "את מלכת יופי" השבתי והרמתי אותה כמו תינוקת "הראל", "אפריל" החזרתי לה באותו מטבע "אני שיכורה" אמרה ועצרתי במקומי "מתי הספקת לשתות?" שאלתי והבטתי בה "שיצאתי לבחוץ מצאתי כוס וודקה אז שתיתי" הניחה ראש על חזי "איך אפשר לכעוס עלייך.." מלמלתי לעצמי בזמן שהיא נחרה.
נכנסתי לחדרה בשקט והנחתי אותה על המיטה "אתה יכול להישאר איתי פה?" תפסה את ידי ועינייה עצומות, שתקתי במשך כמה שניות ארוכות "כן" לחשתי ונשכבתי לידה.

פקחתי את עיניי ואפריל חיבקה אותי מתוך שינה, הזזתי אותה בעדינות והשארתי פתק לפני שיצאתי מהבית

אפריל
התעוררתי והבטתי לצדדים להבין איפה הראל, מצאתי פתק שהיה מונח על השידה וקראתי אותו

פרק ראשון!
מקווה שאתם אוהבים💕