פרפרים בבטן

פרק 5

הראל
שבת חתן הגיע וכולם יושבים בשולחן צוחקים ונהנים אבל רק אני מחליף מבט עם אפריל, אני לא יכול עם המתח הזה ולשמור את זה בסוד "הראל מתי חתונה?" שאלה אימי והבטתי בה בחסר מילים, פרצופה של אפריל הפך לכועס ועצבני "אמא די" לחשתי לאימי. בעטתי ברגליה של אפריל והיא הביטה בי "תירגעי" אמרתי לה בפנטומימה והנפתי את ידיי באוויר, אפריל גלגלה לי עיניים וזעם התפרץ בגופי קמתי בזעם ומשכתי את אפריל מהיד למטבח מול כולם, לא אכפת לי מה הם חושבים הילדה שמשגעת אותי לא תגלגל לי עיניים. "אתה מכאיב לי" אמרה בכאב והדחקתי אותה לקיר "את לא תגלגלי לי עיניים" רכנתי לעברה מרוב שהיא נמוכה "אתה לא מחליט עליי" שילבה את ידייה על החזה וצמצמה מעט את המרחק בנינו "את תראי שאני כן" צמצמתי עוד יותר את המרחק בנינו. רציתי כלכך לטרוף לה את השפתיים אבל שמרנו מרחק אחד מהשני שיש משפחה באזור "כדאי שנחזור" אמרה והלכה אך תפסתי בידיה והדחקתי אותה פעם נוספת לקיר, קשר עין ארוך התחלחל בנינו והמרחק בנינו אפסי. תפסתי את צווארה וסחפתי אותה לנשיקה סוערת, לשוני ליקקה את לשונה "יראו אותנו" אמרה וקולה נשמע מפוחד אך נהנה "צודקת" הצדקתי אותה ועמקתי את הנשיקה "למה אתה ממשיך?" שאלה לתוך הנשיקה "כי אני חייב להרגיש אותך" השבתי ועמקתי את הנשיקה עוד יותר, נישקתי את צווארה והכנסתי את אצבעותיי לתוך הכוס החם ולוהט שלה "פאק הראל" גנחה ותפסה את עורפי "שקט את לא רוצה שישמעו אותך נהנת מהאצבעות שלי" אמרתי וסתמתי לה את הפה עם היד שלי. "באלי להוריד לך את החצאית הקצרה הזו" אמרתי וסיבבתי לה את הדגדגן הפועם שלה ועינייה התגלגלו לאחור מהנאה "העונש עח הגלגול עיניים שלך, זה לא לגמור" לחשתי לאוזנה והוצאתי את האצבעות שלי "אתה אכזרי" השיבה מתנשפת ודחפה אותי לאחור "זה "לא הצד האכזרי שלי"לחשתי לאוזנה לאחר שהתקרבתי עוד עד מרחק אפסי. "כן אני מביאה עכשיו" קולה של אימי נשמע מתקרב, אני ואפריל התרחקנו זה מזו "תודה שעזרת לי בשיעורים" אמרה אפריל ונעלמה מעיניי "איזה שיעורים?" שאלה אמא "סתם" השבתי ויצאתי מהמטבח אל האורחים בשולחן.
אפריל
עמדתי ליד הדלת בוהה בהראל מחייך לכולם את החיוך המושלם שלו "את הולכת?" שאלה אימו של הראל ניערתי את ראשי והסטתי את עיניי לפניה "כן אני יוצאת" עניתי לה וסידרתי את השמלה האדומה וחשופה שלבשתי "לקחת אותך?" שאל הראל וישר הנהנתי בלי לחשוב פעמיים. שנינו יצאנו מהבית ונכנסו לרכב "לאן את יוצאת?" שאל וחגר את החגורה "למועדון" חגרתי גם אני את החגורה והוא נעל את הדלתות "את לא הולכת לשום מועדון" הודיע והבטתי בו בזלזול וגיכחתי "למה מי אתה שתחליט עליי?" שאלתי ושמתי אודם. מביטה במראה "בעלך" השיב וגרם לי להשתתק ולגרום לראשי להסתחרר "אז לאן אתה נוסע?" שאלתי בבלבול והוא השתתק כאילו הוא דג.
הראל חנה מול בית גדול ומפואר, עיניי ושפתיי נפערו מהפאר והגודל של הבית "מ..מה זה? של מי הבית?" שאלתי בנשימה אחרת ובמהירות "שלי" ענה "שלך" חזרתי אחריו "שלי, כמוך. שלי." אמר בחיוך ויצא מהאוטו "מתי תבין אני לא שלך" יצאתי בעצבים מהרכב ונעמדתי מולו "אם לא היית שלי לא היית נותנת לי לחדור בך אצבעות" התקרב אליי והרים אותי מהיריכיים, רגליי התעטפו סביב מותנו וידיי עטפו את עורפו "תעצמי עיניים" ציווה עליי ועשיתי כבקשתו. היה שקט כלכך ששמעתי רק את הדריכות שלו עד שהגענו לחדר עם מוזיקה שהמוזיקה הייתה השיר האהוב עליי 'shut up and listen' "תפקחי עיניים" פקד עליי ופקחתי את עיניי. הופתעתי ממה שראיתי, כל החדר היה מלא בנרות אדומים ועל המיטה הלבנה היה ורדים אדומים מפוזרים "וואו" נשמעתי מופתעת וירשתי על הקרקע עם הגב אליו "אהבת?" שאל "מאוד" הסתובבתי אליו ולפתע הוא היה בלי חולצה, בחנתי את גופו את שהרגשתי את הרטיבות זולגת עד כף רגלי.