פרפרים בבטן

פרק 2

אפריל
הפתק: יצאתי לעבודה השארתי לך את המספר הטלפון שלי מאחורי הפתק.
הפכתי את הפתק והקלדתי את המספר בחייגן.
ירדתי למטה ועיניי הופתעו לראות שאימי מכינה פנקייקים "את מכינה פנקייקים?" שאלתי בלבול, התיישבתי בכיסא בר. תמיד אהבתי את הבית שלי אבל התחושה שאימי בתוכה הורסת "כן את רוצה?" שאלה אך לא פנתה את פניה אליי "לא אני לא רוצה" נאנחתי "מחר החתונה" השיבה ועיניי נפערו "מחר יום חמישי" התחלתי לומר "נו ו..?" "מה 'נו ו' אמא איך תספיקי לשבת חתן?" הנחתי את ראשי על השולחן עץ "הראל וחמותי יבואו לפה, הם יכינו הכל" הרמתי את ראשי בשמחה ששמעתי אותה אומרת 'הראל' חתיך כזה... הבטתי בחלל הריק חושבת על הראל "אפריל, אפריל!" צעקה אמא וזרקה עליי פנקייק והחזירה אותי למציאות, ניערתי את ראשי "מה?" שאלתי ואמא הביטה בי בחשד, לאחר כמה דקות היא סיבבה את מבטה לעבר המחבת "שאלתי עם את יכולה להוציא מייפל ותותים" אמרה ביאוש "כן" השבתי ופתחתי את המקרר, הבטתי בו ואף פרי לא היה מונח במקרר "אין תותים", "חייב להיות קניתי אתמול" אמרה בעצבים וחוסר סבלנות "זוזי" דחפה אותי והתאפקתי לא לפרק אותה בכל זאת אמא שלי.
אחרי שעתיים
שלחתי הודעה להראל לפני שעה ועדיין אין מענה, הורדתי בגדים, נשארתי בתחתונים וחזייה. שיעול חלש נשמעה בכניסה לחדרי סיבבתי את פניי כדאי להביט מי בדלת ודמותו של הראל הופיעה מיהרתי לקחת את השמיכה וכיסיתי את גופי, ליבי דהר כמו סוס שהוא נשען על המשקוף ומתבונן בי במבט סקסי וקודר "הבהלת אותי" פצתי את פי לאחר שתיקה ארוכה "פעם שנייה" השיב וקפץ על מיטתי כאילו זה ג'ימבורי "ופעם שלישית?" שיתפתי איתו פעולה וקשרתי על גופי את השמיכה כמו מגבת, הבטתי בו נושך שפתיים ובוחן אותי מכף רגל ועד הראש "שמעתי שאתה מבשל לשבת חתן" אמרתי ומרחתי קרם על כל אורך ידיי "מפריע לך שאסתובב לך בבית?" שאל והוריד את חולצתו והשליך לרצפה "ככה כן" השבתי בצחקוק והתיישבתי לידו, הבטנו זה בזו במשך דקות ארוכות, הראל צמצם את המרחק בנינו והתקרב אל שפתיי, הסטתי את מבטי לצד והתרחקנו זה מזו "אנחנו לא יכולים הראל" אמרתי בכאב ועצב "נכון, אני מצטער" השיב וקולו נשמע רועד ומלא מכאוב, שתקתי ולא דיברתי כי ידעתי שאם אגיד משהו והוא יחבק אותי אני אתמוטט מבכי "אני אלך" אמר ויצא מחדרי.
קברתי את ראשי בתוך הכרית מתפללת להיחנק.
אמא שלי וארוסה מכירים 4 חודשים ואף פעם לא ראיתי את הראל, סיפרו לי שהוא גר בניו יורק במשך שנתיים וחזר לארץ בגלל שאחיו התארס, אף פעם לא הרגשתי מה זו האהבה, לא של גבר ולא של משפחה. אני לא יודעת אם מה שאני מרגישה זה התחלה של התאהבות או שאני סתם נהנת לקבל צומת לב מגבר, הסתובבתי והבטתי
בתקרה עד שנרדמתי.

הראל
ישבתי בסלון של רונית ושתיתי קפה, רונית בינתיים חיפשה עוגיות להגיש לי למרות שהתעקשתי שאין צורך.
ראשי היה עסוק באפריל וכמה מידע גיליתי במבט אחד, אף פעם לא חשבתי שאפשר להתאהב ביומים "בבקשה" רונית הניחה את העוגיות על השולחן והחזירה אותי למציאות "תודה" השבתי בחיוך "אפריל הסתדרה עם השיעורים בסוף?" שאלה רונית וחייכה, הבטתי באי הבנה עד שנזכרתי ששיקרתי לה שהיא צריכה עזרה "כן עזרתי לה קצת, חשבתי שהבת שלך בת 20 פלוס" אמרתי לה והיא צחקקה וטפחה על כתפי "עוד חודש היא חוגגת 18" השיבה ונחנקתי מהמידע הזה, רונית הביאה לי את הקפה ולגמתי ממנו "הבת שלך בת 17?" שאלתי המום מהסיטואציה רונית הנהנה ולגמה מהקפה שלה.
אני בדרך כלל לא מתאהב בקטינות וזה גם לא עושה לי את זה אבל כנראה שאפריל משהו מיוחד

פרק 2💕
אהבתם?? אשמח שתכתבו אם הספר בסדר❤️