פרפרים בבטן

פרק 7 ⚠️

אפריל
עבר שלושה ימים שלא הייתי בבית ורק עכשיו חזרתי לקחת בגדים. השעה הייתה מאוחרת שכל הבית היה חשוך ושקט נכנסתי בזהירות לחדר שלי והכנסתי בגדים והלבשה תחתונה לתיק, דפיקה בדלת הבהילה אותי ודמותו של אבי החורג בפתח הדלת "רק באתי לקחת בגדים ואני הולכת" הודעתי והכנסתי עוד ועוד בגדים לתיק "למה שלא תשארי?" שאל כאילו לא ידע מה קרה לפני שלושה ימים "לא שמעת מה קרה?" שאלתי וסגרתי את התיק, הנחתי אותו על כתפי. "מה קרה?" שאל ופניי נהפכו להיות המומות מהמידע שהוא לא יודע מה קרה "התאהבתי באחיך, והמשפחה שלנו לא קיבלה את זה" התקרבתי אליו בזעם ודמעה זלגה על לחי והוא מחא אותה "אל תיגע" העפתי לו את היד וזקפתי ראש "למה את כלכך תוקפנית?" נכנס אל החדר ונעל אותו "מה אתה עושה?" נבהלתי מהסיטואציה וצעדתי לאחור עד שנפלתי על המיטה "כבר כמה זמן שאני מסתכל עלייך ורוצה לדעת איך זה לזיין אותך" אמר וזינק עליי, ידיו תפסו את ידיי וריתקו אותי למיטה. רציתי למות רציתי שזה לא יקרה, הגועל שעלה בגופי הביא בי צמרמורת ניסיתי להדוף אותו ממני אבל הוא השתמש בכוחניות וחוזקה "תעזוב אותי אני מתחננת" אמרתי בדמעות וניסיתי להילחם איתו עד שכוחותי נגמרו, נתתי לו לעשות בי כרצונו רק שזה יעבור מהר. מהר מאוד הוא התפשט והפשיט אותי. אוראל נגע בזין שלו. אוראל נגע באיברי עם קצה הזין שלו על הדגדגן שלי "תגידי שאת אוהבת את זה זונה קטנה שלי" ציווה אליי והנהנתי בראשי לשלילה "תגידי את זה!" צעק לאוזניי וחנק אותי עד שלא יכולתי לנשום. דפיקה בדלת גרמה לו לשחרר את צווארי יכולתי לנשום לרווחה. אוראל פתח שקית קונדום עם הפה והשליך על הזין שלו "בבקשה אל תעשה את זה" התחננתי והוא הפך אותי לעמוד על ארבע, דפיקה נוספת הסיחה את דעתו והוא תפס בראשי וזקף אותו למעלה "תגידי שאת מתקלחת" לחש לאוזניי "אני מתקלחת" ניסיתי לומר בקול ישיר ולא רועד ומפוחד "אפריל תפתחי את הדלת!" קולו של הראל נשמע כועס ומודאג בו זמנית. לא רציתי שהוא יראה אותי ככה. חסרת כוח, מפוחדת, מבוישת ונגעלת מעצמי. הראל בעט בדלת ושבר אותה. "תעזוב אותה!" הראל צעק על אוראל ואיגרף אותו, בינתיים אני קמתי מהמיטה והתלבשתי במהירות. בחילה עלתה בגופי ורצתי לשירותים שמול החדר שלי והקאתי.

הראל
בעטתי לאוראל בפנים ובזין על מה שהוא עשה לה. זה עוד כלום, אני עוד מרחם עליו. אני צריך לרצוח אותו על מה שהוא עשה לה. לפני מספר דקות ראיתי את אפריל רצה לשירותים. "אפריל את בסדר?" רכנתי לעברה וחיבקתי אותה אך היא נרתעה ממני "אל תיגע בי" עינייה נראו מפוחדות "אפריל זה אני הראל, אני לא אפגע בך את יודעת את זה" אמרתי לה ברכות ומשכתי אותה אליי "למה אני?" אמרה בדמעות והביטה בי בכאב שצבט את ליבי "אני מצטער שלא הייתי שם, אני כלכך מצטער" חיבקתי אותה חזק וליטפתי את ראשה "אני רוצה ללכת" אמרה והנהנתי בראשי, הרמתי אותה כמו כלה והנחתי אותה במושב הקדמי של הרכב "התיק שלך מאחורה" אמרתי וליטפתי את שפתיה והבטתי בה בכאב "היי, אתה לא אשם" אמרה וליטפה את ידי. חגרתי אותה בחגורה וסגרתי את הדלת.
הכאב שראיתי אותה על המיטה מפוחדת ורועדת. שהמסקרה שלה מרוחה מבכי גרם לי לרצות למות, הרגשה הזו כאילו אני אשם שלא הייתי שם אוכלת אותי מבפנים.

פרק 7❤️‍🩹
את לא אשמה שנאנסת את רק הקורבן🥀