הייתי בטוחה שאנחנו כתובים בכוכבים
שגם אם אנסה הכי חזק בעולם תמיד אחזור לזרועותיך
הייתי בטוחה שאנחנו כתובים בחול
עם לב רשי התיבות שלנו וחץ אדום
אבל אז הגיע הגל, כן כן הגל ששטף הכול
הלב נמחק החץ נעלם ורק האות שלי נשארה האות K
לפעמים אני חושבת מה היה קורה אם הגל לא היה שוטף הכול, מה היה קורה אם בכל זאת היה לזה סיכוי
הייתי בוכה? מתפרקת? סתם כותבת?
כנראה הייתי מתבודדת, רק אני והמחשבות שלי, עדיין מחפשת איזה מקום מקלט שיוכל להתמודד עם המרוץ של החיים
המרוץ לאהבה לשמחה לשלום המרוץ ההוא שאין לו קו סיום, המרוץ ההוא שלא משנה מה יקרה אין בו מפסידים או מנצחים
ואיכשהו אתה עדיין תופס חלק גדול מחיי, למרות שרשי התיבות נעלמו, ולמרות שהאות שלך התחלפה לאות אחרת עדיין אכפת לי ממך
אתה עדיין חלק נרחב מחיי ועזרת לי להיות מי שאני היום בלי המסכות והפילטרים
והכוכבים מה איתם? הם שיקרו? זה הרי היה כתוב, איך זה יכול להיות? אם הם שיקרו אז גם השמש שיקרה כל הזמן
היא תמיד זורחת, תמיד מאירה אבל יכול להיות שהיא גם עצובה? גם קצת נצבעת בשחור? יכול להיות שגם השמש, הדבר הכי שמח הפכה להיות עייפה מלהיות היא?
הירח הקטן, שמרגיש מיוחד כשמסביבו כל הכוכבים גם הוא שיקר? כשהגענו אליו, יכול להיות שהוא הרגיש.. בודד?
מי יודע, בטוח לא אני אבל אני יודעת שהרבה יותר חזק מהכול, מהכוכבים מהירח ומהשמש זה אהבה ולא משנה מה היה בנינו, מהצד שלי, רגש? היה.
YOU ARE READING
מהפתקים שלי
Poezjaלפעמים יש לי תובנות על החיים, שנופלים עלי בבת אחת ואני לא יודעת איפה לרכז אותם. שמתי לב שדברים שאני חושבת או אומרת משנים מחשבה ועוזרים לאנשים. כמו פסיכולוגית, מכירים? אז אם אתם מרגישים שאתם צריכים לקחת פוס מהחיים לעצור את הרדיפה אחרי העושר ולהתמקד...
