מהפתקים שלי

חברים מהגדוד

בסופש האחרון הייתי בצימרים מהעבודה של אבא שלי
היה כיף, הרגשנו בשמיים, ממש מול הים ואף מעליו
היינו בבריכה, בפעילויות אפילו אח שלי נהנה
אבל בשבת? הכול התפקשש
אבא שלי לא הרגיש טוב, היד כואבת והראש מסוחרר, הוא כמעט נפל!
ואז ראיתי, ראיתי את החברים שלו
כל אחד נרתם בשבילו, אחד מביא לו כדורים וטיפות, אחד מעביר את המזוודות לבחוץ, אחד מביא לו כיסא לשבת השני עוזר לו ללכת ולעלות לאוטובוס
בין רגע הרגשתי אושר ענקי
הרגשתי שעם כל המצב במדינה הדפוקה שלנו האחדות שלנו לא נישברה למרות הכול!
הרגשתי שיש לי על מי לסמוך אם אבא שלי יתעלף או יפול
הרגשתי שלא משנה מה יהיה המלאכים במדים האלה יהיו איתנו בקשיים ובשמחה
הרגשתי שאבא שלי שמח שיש לו מישהו שהוא מכיר לשתף אותו (שהוא לא המשפחה)
כולם דאגו לו וזה כל כך יפה לראות עד כמה כולם פה כבר משפחה
אומנם אתם לא תקראו את זה אבל אתם לא יודעים מה גרמתם לי להרגיש ואפילו לא מדמיינים מה עובר לי ברגש כשאני כותבת את זה
מרכז הובלה גדוד (ביום שאדע מה מספר הגדוד אוסיף) לנצח ;)