ידעתי שיבוא היום שבו אצתרך להתמודד עם זה
עם הפחד
עם הרגש
עם הבכי
עם הצחוק
בעיקר עם הצער
ידעתי שיבוא יום ואצתרך לשמוע שוב את החדשות
"אנחנו בשביעי לעשירי השעה היא שש ארבעים"
הלחץ מהאזעקה, ממש נלחצתי
היום? לא, לא הצלחתי לישון מחרדה שיקרה שוב משהו
זה לא יאמן שהעם שלנו, עם הנצח, עם האלוקים צריך לחיות עם חרדה קיומית כי כמה עמלקים חושבים שנשבר מכמה מכות
אז כן, נשברנו, בכינו, הצטערנו ובעיקר דיממנו אבל ידענו גם לקום מהמכה, *יחד* ולא לחוד
כמו שרשרת שמחזיקה יד ביד, כשאחד נופל? כולם איתו וכשאחד קם? הוא מרים את השאר
אז נרצחי נובה, נרצחי הישובים, נרצחי הערים, נרצחי החיילים, תודה!
תודה שוויתרתם (ללא ברירה) על חייכם כדי שנבין את הערך של הארץ שלנו, את הערך הקיומי שלנו כעם
תודה שנתתם לנו לגיטימציה לחיים, נתתם לנו שיעורים שנשארים חקוקים במוחנו
ולכם, החטופים, מגיע התודה הכי גדולה
על זה שאתם סובלים כדי שאנחנו נחייה, על זה שאתם נאנסים, מתים, מורעבים, צמאים בשביל שנבין סוף סוף את הכוח שלנו כעם, את האחדות שלנו בנפש
אז מפי הילדה שבכתה ימים ולילות על אנשים שלא הכירה בכלל, תחזרו, בבקשה!!
YOU ARE READING
מהפתקים שלי
Şiirלפעמים יש לי תובנות על החיים, שנופלים עלי בבת אחת ואני לא יודעת איפה לרכז אותם. שמתי לב שדברים שאני חושבת או אומרת משנים מחשבה ועוזרים לאנשים. כמו פסיכולוגית, מכירים? אז אם אתם מרגישים שאתם צריכים לקחת פוס מהחיים לעצור את הרדיפה אחרי העושר ולהתמקד...
