ידיה ליטפו את פני המים ועינייה התכולות בהו בפעולותיה הריקות הלוך ושוב למשך תקופה ארוכה שהרגישה כאינסוף. מים תמיד היו כה מעניינים בעיניה, כל כך פשוטים וחסרי משמעות לכל כך הרבה אנשים אך מנגד לכך- מרכיב בלתי מתפשר להמשך קיום החיים בעולם. כה עדינים, אך עם זאת; הרסניים בכמות ובמקום הלא נכונים.. שקטים- אך סוערים.
כל חייה סבבה סביב זה- בין אם אלו היו חוגי השחייה שהתמידה בהם מאז ילדותה, בין אם זה היה סופי השבוע התכופים בחוף הים עם משפחתה- ובין אם זה היה זיקתה למים בלבד כאשר לא סבלה לשתות מיצים ותרכיזים תעשיתיים. והנה היא כרגע, בזמן שהוריה יצאו לבילוי במרכז החנויות שהיה בסמוך לבית החוף שהם שכרו לחופשה המשפחתית- יושבת ומשחקת עם המים באצבעותיה הדקות ובוהה עמוקות בהשקפותם.
היא מצמצה בעינייה בהפתעה כאשר שמעה צעקות ונהמות חיותיות מאחורי העצים שהיו קצת אחרי חול הים הקריר ולבה התמלא בפחד בזמן שהתעוררה מבהיתה. לכן קמה על רגלייה וניערה את גרגירי החול הקטנים מכיסוי בגד הים שנקשר באלכסון סביב מותנייה הצרות והתקרבה יחפת רגליים אל עבר מקור הרעש כאשר לבה דפק במתינות אך מהירות תחת חזהה.
עיניה נפערו כאשר הדבר העיקרי שהבחינה בו כאשר התחבאה מאחורי העצים והשיחים היה דמות מפלצתית שנהמה בחוזקה. זה לא היה נראה כמו אדם, אלא יותר כמו קומבינציה מוזרה שיהיה ניתן לראות רק בסרט אקשן בדיוני שאפתן עם טכנולוגיה מתקדמת- סוג של שילוב של דרקון, אדם וחייזר גדול מימדים.
גובהו היה ככמעט שני מטרים וגופו הרחב היה עטוף בחליפה שחורה חלקה שהדגישה את שונות עורו- שהיה בתת גוון ירקרק וקשקשי. עיניו הבולטות היו מחודדות, צהובות וזוהרות והוסתרו מעט על ידי שיערו השחור משחור שנפל על פניו בגסות ובלגן. לצדו היו מספר חיות לא מזוהות שהיו נראות דוגמה מעוותות של לטאות ענקיות שנראה שנלקחו גם הן מעולם קומיקס בדיוני.
למולו, עמדה נערה שנראתה כה קטנה וחלשה לעומתו שנראתה בסביבות גילה והייתה יפהפייה למראה. עורה כרמלי ועיניה היו בצבע ירוק בהיר, קסום ומהפנט שנגד את גוון עורה בצורה יפהפייה ושפתייה הקטנות תאמו בקפידה לאפה הקטן והתאזנו ע"י עינייה הגדולות.
שיערה היה בצבע חום בהיר-על גבול הזהוב שהסתלסל בעדינות בגלים רכים עד לקו כתפיה הצרות ומבנה גופה היה צר ומוצק. את גופה עטפה חליפת אימונים מפוארת- חולצה ארוכה שחורה עם רצועות עור קשיחות שיצאו ממרכז חלקה העליון ועטפו את גופה יחד עם מכנס שחור עם אותן החגורות מצד אזור המותניים עד לסוף רגליה ומגפי צבא גבוהים. זה בהחלט לא היה מראה רגיל למראה ועם זאת הוא עטף את קימוריה הנשיים באופן מושלם- כאילו נתפר במיוחד עבורה.
"אני יודעת שזה אצלך, טרייטנוס. תביא לי את האבן ונסיים עם זה." קולה היה רך אך מאיים בו זמנית. "ומי את חושבת שאת, תלמידה מטופשת? עוד לא הגעת אפילו לשלב הכנפיים. לצערך, בגלל טיפשותך, כנראה שעוד לא תגיעי לאף שלב יותר בחייך הקצרים." קולו היה עמוק ומחוספס והעביר זרמי צמרמורת רעה בכל גופה של הצופה.
לפתע, אחת החיות החלה לרחרח באינטנסיביות ובשנייה אחת התנפלה על השיח וזרקה משיניה את הנערה המפוחדת ארצה בזמן שנהמה עליה.
"הי, תעזוב אותה!" קראה הנערה ירוקת העיניים וטרייטנוס חייך. "תראי מה זה, פלורה- בגלל טיפשותך נראה שלא רק את לא תצאי מפה, אלא גם בת האדם המיותרת הזאת." אמר בזמן שחיותיו החלו להתאגף סביב הנערה שרעדה על האדמה.
פלורה הזעיפה את פניה בזמן שנשמה עמוקות ולפתע ידייה החלו לזוז וצמחי היער נעו בתיאום קסום עם תנועותיה והנערה כחולת העיניים הביטה במתרחש בהלם. ענפים עבים יצאו מתחת לפני הקרקע והתלפפו סביב חיות הפרא בחוזקה עד לכאשר החיות נעלמו בפיצוץ קטן שהוביל אחריו ניצוצי אנרגיה ירוקים.
המפלצת הביטה במתרחש בכעס ונשפה עשן שחור רגע לפני שהרימה את כף ידה והוציאה גלי אנרגיה כהים כשחור שיצאו לכיוונה של פלורה. פלורה לעומת זאת קפצה לאחור באוויר ונחתה על רגליה מאחורי המפלצת ובין רגע הוציאה מידה כדור אנרגיה זוהר ירוק שהתנפץ בגבו של טרייטנוס וגרם לצעקת כאב להדהד מפיו.
"זהו, סיימתי לשחק." קולו היה אפל וברגע דמותו נעלמה ושנייה לאחר מכן הופיעה לפתע לצדה של פלורה וידו זהרה באנרגיה שחורה שברגע שהתיח אותה בהפתעה בגופה של פלורה- היא עפה לאחור מספר מטרים בתבוסה ונשכבה על האדמה בתשישות.
הנערה המפוחדת בהתה בסיטואציה וטרייטנוס חייך והסתובב והביט בה בניצחון רגע לפני שהחל להתקדם לעברה. "לא! עצור!" זעקה והלכה לאחור ואילו חיוכו התרחב אף יותר והליכתו נמהרה. רגע לפני שהספיק לגעת בה, עיניה נעצמו באימה וידייה עטפו את גופה בתנופת גוף חדה ורעש הצלפה נשמע ברקע.
לאחר כמה שניות שהבחינה שכלום לא קרה, פקחה את עיניה בסקרנות והביטה בטרייטנוס שנפל על הרצפה כאשר שלולית מים נספגה באדמה מסביבו. "מה את עשית עכשיו?!" שאל בכעס ספק הלם והביט בה בנוקשות.
"רגע, באמת מה עשיתי עכשיו?" התלהבה ועינייה נצצו אך מיהרו להרצין כאשר ראתה שעיניו האפילו עוד יותר מזעם והחיוך הלגלגני שהיה על פניו חדל מלהתקיים.
כשהוא בא לקום מיהרה להרים את ידיה בשנית באוויר ומים נעו בתיאום מושלם עם תנועותיה והצליפו בו פעם נוספת והיא הביטה בידייה בהלם. זה כמו שפלורה עשתה ובכך הניעה את הצמחייה סביבה. מה קורה פה?
עשן שחור של כעס יצא מאפיו בזמן שהנערה לא חדלה מלהניע את ידיה הרועדות באגרסיביות באוויר ללא הפסקה- ובתיאום לכך גלי מים קטנים אך חדים חתכו אותו לכל אורך גופו עד לכאשר איבד את הכרתו.
"זה מספיק, אני חושבת שהוא למד את הלקח." טון משועשע נשמע מנערה זרה שהופיעה לפתע מאחוריה, מה שגרם לה לקפוץ בבהלה בזמן שנער שהיה לבוש במדי אימונים דומים גם לה קרא בשמה של פלורה ורץ לעברה. "רגע, מי את?" שאלה לפתע בהפתעה כאשר הבחינה בכך שהדמות שלצדה לא הייתה מוכרת לה ולא לבשה מדי אימון.
"מי את?" שאלה אותה חזרה בפחד. "רגע, את לא לומדת באלפיה? איך הצלחת לעשות את זה?" שאלה אותה בטון חשדני ואילו היא הביטה בה במצמוץ עיניים תמים. "מה זה אלפיה?"
"אם את הצלחת לעשות את זה-" אמרה והצביעה על טרייטנוס חסר ההכרה על הקרקע, "את חייבת לבוא איתנו." "מה? לאן?"
"לאלפיה."
YOU ARE READING
בן האש ובת המים
خيال علميקאי נערה מופנמת ושקטה שחיה חיים מבודדים ובליבה חיבה עיקרית לדבר אחד- מים. מים תמיד היו כה מעניינים בעיניה, כל כך פשוטים וחסרי משמעות לכל כך הרבה אנשים אך מנגד לכך- מרכיב בלתי מתפשר להמשך קיום החיים בעולם. עדינים אך הרסניים בכמות ובמקום הלא נכונים...
