אהבה עקשנית!

פרק 1- העבר

התעוררתי שוב באמצע הלילה לאור קולות היריות שנשמעו אל מחוץ למקום לינתי, זו לא הפעם הראשונה שזה קורה כאן, לא היו לי כל כך ברירות והחיים הובילו אותי לכאן, לניו יורק, לשכונות המזוויעות והמפחידות ביותר, אף אדם עם ראש על הכתפיים לא יגיע לכאן וכנראה שגם אני לא הייתי מגיעה אלמלא מה שקרה כשהייתי רק בת 10 חייתי חיים שאפשר לקרוא להם נורמלים רגילים לחלוטין, הגעתי ממשפחה צנועה ופשוטה גרנו בעיירה קטנה בניו יורק. אבי היה עובד בבינוי הוא היה אדם חסון וחזק. שיערו היה קצר בצבע חום בהיר כדבש ועיניו היו בצבע חום יפה שנראה כמו צבע האדמה בימי החורף כאשר היא רטובה ובוהקת. אבי היה דואג לכך שאגדל בכבוד, לא החסיר לי דבר מעולם ולימד אותי לשמור על עצמי מפני העולם תמיד שגם כשאהיה לבד אוכל להגן על עצמי והאמת? הוא צדק! לבסוף זה השתלם. אמי הייתה אישה צנועה וענווה, שיערה קארה בצבע שחור בשילוב אדמוני כצבע יין ועינייה ירוקות כהות ככל שאפשר לדמיין שיכלו לחדור אלייך רק ממבט אחד. אמי הייתה אישה מעוררת השראה, למרות כל הדברים שהיא עברה היא הייתה חזקה נורא והעבירה לי את הערכים שלה ודאגה לי תמיד כמו שאמא עושה. הכל היה מושלם היינו משפחה מאושרת עד שיום אחד פשטו על העיירה. אחד השכנים הסתבך עם המאפיה הגדולה ביותר בניו יורק והיה חייב להם סכום גדול של כסף. השכן נמלט מביתו ועבר דרך ביתיינו כאשר הם רודפים אחריו, אני הייתי בחדרי וכמובן שהתעוררתי מהיריות שנשמעו, הוריי היו באותו ערב בסלון כאשר לרוע מזלם כשיצאו לראות מה קורה בחוץ כיוון ששמעו צרחות נפגעו גם הם מאותם היריות שהיו באותו לילה. כשקולות היריות הפסיקו הלכתי לחדר של אבי ואמי כי פחדתי, רציתי לישון איתם אך הם לא היו בחדרם. הלכתי לסלון שלנו בקומה התחתונה שהיה כמה סנטימטרים מהדלת הגדולה והחומה שבלטה בבית והיא הייתה פתוחה. יצאתי החוצה ונחרדתי למראה עיניי, הוריי היו מכוסים בדם מחוסרי הכרה, צרחתי, צרחתי כל כך חזק ובכיתי. שכנים החלו לצאת ולהזעיק עזרה, הכל היה נראה שחור האורות היחידים שהיו הופיעו מהעמודי חשמל וסינוורו אותי תוך כדי שאיני מצליחה לראות מרוב דמעות. לא אשכח את השקט והצרחות שהיו בו זמנית, האפלה, הפחד חוסר הוודאות, לאחר זמן מה הגיע האמבולנס וקבעו את מותם של הוריי. לא הצלחתי לעכל זאת...כנראה שעד היום לא אעכל את מה שראיתי ונצרר במוחי באותו לילה. הועברתי לגור עם דודתי שגם הייתה חיה בעיירה שלנו. דודתי הייתה אישה מבוגרת ולא בדיוק היה אכפת לה ממני היא הזניחה אותי אפשר לומר, התחלתי להסתובב יותר בחוץ וגם כשהייתי בבית ספר לרוב הייתי מבריזה, הדבר היחיד שהחזיק אותי כשלא היה לי את הוריי היה אליו. אליו הוא החבר הכי טוב שלי אני מכירה אותו מאז שאני זוכרת את עצמי, הוא גדול ממני ב-6 שנים. השכן שלנו, אותו שכן שבגללו הוריי מתו הכיר לנו אותו, הוא הכיר את האדם שגידל את אליו, אליו היה יתום מהורים וככל שעברו השנים התחברנו יותר ויותר וכמובן שגם התחברנו יותר מאז שהוריי נרצחו הוא היה הפינה החמה שלי והאוזן הקשבת שלי תמיד, אליו היה גר באותם שכונות מפחידות ומצמררות שאני גרה היום, לאחר שברחתי מבית דודתי בגיל 16 ועברתי להיות תחת שמירתו של אליו שהפך להיות כמו אחי הגדול. קוראים לי קמי כיום אני כבר בת 20 ואף אחד לא יכול לשבור אותי, אף אחד לא יכול לגרום ללב שלי להישבר כמו שנשבר בגיל 10, אף אחד לא יכול לפגוע בי או בקרובים אליי שזה אליו, לא אתן לזה לקרות, מאז שעברתי לגור עם אליו בצד האפל של ניו יורק בו יש אנשים מסוממים, אנשים חסרי ערכים, אנסים ופושעים למדתי להיות יציבה יותר, פלפלית, לא אתן לאף אחד לדרוך עליי ולמדתי להיות לביאה כמו שאישה צריכה להתנהל במקום כזה. למרות שאליו בא ממקום כזה שבור הוא מעולם לא נגע בסמים או היה אחד כמו הרבים שיש כאן הוא צל של תקווה התחברנו יותר מאז שהוריי נרצחו הוא היה הפינה החמה שלי והאוזן הקשבת שלי תמיד, אליו היה גר באותם שכונות מפחידות ומצמררות שאני גרה היום, לאחר שברחתי מבית דודתי בגיל 16 ועברתי להיות תחת שמירתו של אליו שהפך להיות כמו אחי הגדול. קוראים לי קמי כיום אני כבר בת 20 ואף אחד לא יכול לשבור אותי, אף אחד לא יכול לגרום ללב שלי להישבר כמו שנשבר בגיל 10, אף אחד לא יכול לפגוע בי או בקרובים אליי שזה אליו, לא אתן לזה לקרות, מאז שעברתי לגור עם אליו בצד האפל של ניו יורק בו יש אנשים מסוממים, אנשים חסרי ערכים, אנסים ופושעים למדתי להיות יציבה יותר, פלפלית, לא אתן לאף אחד לדרוך עליי ולמדתי להיות לביאה כמו שאישה צריכה להתנהל במקום כזה. למרות שאליו בא ממקום כזה שבור הוא מעולם לא נגע בסמים או היה אחד כמו הרבים שיש כאן הוא צל של תקווה בין כל המקום הזה. כיום לאליו יש עסק מפואר של מועדון, איני יודעת איך הגיע למצב שהוא מצליח להקים את הדבר הזה הרי הוא היה יתום חוץ מהאדם שגידל אותו, אותו אליו אף פעם לא הכיר לי, לא שאלתי יותר מדי שאלות, בעולם הזה עדיף שלא לשאול שאלות שלא תקבל את התשובה אליהם במילא. הדבר היחיד שידעתי הוא שעליי להיזהר מהמאפיה שמגיעה לפה לעיתים כדי לטפל בעיניניהם אך ברוב הפעמים אינה הייתה מגיעה לפה. עבדתי בלילות כברמנית במועדון של אליו ובבקרים הייתי ישנה במחסן המועדון בחדר קטן ומרובע על מזרן נוער שהונח על הרצפה וכל מה שנכנס בחדר הקטן זה המזרן השידה והמגירות ששם הייתי מניחה את הבגדים שלי, לאליו היה דירה משלו אך מעולם הוא לא לקח אותי לשם הוא אומר שזה מסוכן, הוא מנסה לשמור עליי ומגונן עליי מפני העולם הזה. אלו חיי.