אהבה עקשנית!

פרק 3

השעה כבר הייתה מאוחרת, ידעתי שבעוד כמה שעות רחבות הריקודים של המועדון יתמלאו באותם אנשים שבשבילם טרחנו כל היום, שהלילה המיוחד עוד מעט יגיע. אליו, אני ועוד כמה עוזרים שלו שהצטרפו אלינו מאוחר יותר כבר סיימנו לארגן את כל הדברים שהיה חשוב לאליו שיהיו, הכל היה מתוקתק מרמת הניקיון של המועדון שהיה נראה זוהר מרוב ניקיונות, למרות שגם ככה בכל יום רגיל אנחנו מנקים אותו ממש טוב וגם המנקות שאליו מביא תמיד לא מביישות אף פעם ותמיד מנקות ומצחצחות כל פינה ופינה, עד רמת הדי ג'יים של אליו הקבועים ובין הטובים ששמעתי הם תותחים ביותר והכינו כמה קטעים במיוחד לאותו ערב, הם בהחלט רמה גבוהה, וכמו כן גם לרמת האלכוהול שאליו בכבודו ובעצמו חקר את כל סוגי היין הרבים שיש לו למטה במחסן ובחר את הסוגים הכי מובחרים של היין והאלכוהול והדברים הטעימים ביותר שכל בלוטת טעם תרצה לטעום. אני ועוד כמה ברמניות הדפסנו בצורה מעוצבת ומושקעת את תפריט האלכוהול המובחר שהולך להיות רק להערב תוך כדי שהבנים מסדרים את הדברים האחרונים שיש. לאחר שסיימנו וסידרנו הכל עד לפרטי פרטים ירדתי למחסן נכנסתי לחדרי והתחלתי לבחור בגדים, רציתי לבחור משהו מיוחד לערב מיוחד. לבסוף בחרתי גופיית פוליאסטר עם מחשוף בגב בצבע כסף שנשפך קדימה ומבליט מעט את פס הציצי שהיה לי, מכנס עור שחור שנצמד לכל הגוף ומבליט את ישבני בצורה מרהיבה ונעלי עקב כסופות בגובה 13 סנטימטר שנתנו לי מראה ארוך ויפה. אחר כך הלכתי לתא השירותים למראה הקטנה שהייתה מעל הכיור הברשתי את שערי לאחור והצמדתי אותו עם פס באמצע השיער כדי שהשיער יוכל להחליק מעט קדימה וזה גרם לשיעורי השחור והחלק לזהור ולעיניי לבלוט. התאפרתי איפור טבעי ללא מייק אפ כי לא היה לי חצקונים להסתיר, שמתי מעט קונסילר אודם ותוחם, עשיתי אייליינר שגרם לי להראות חתולית במיוחד ושמתי מעט בושם. כעת אני מוכנה ללילה המטורף שאליו כל כך מצפה לו, אני כל כך מוכנה להינות הלילה הזה מכל רגע. ראיתי שאליו כל כך שמח ושמעתי אותו מדבר על הלילה עם השותפים שלו שאני לא רוצה לבאס אותו ולכן אתן לכולם את השירות הטוב ביותר ואקשיב לו, ארסן את עצמי ולא אדבר מלוכלך לאנשים גם אם זה כל כל מגיע להם. אליו ירד למחסן ואני בדיוק יצאתי מתא השירותים כשסיימתי להתארגן אליו היה עם פביו חברו הטוב, הם שתו קצת על הספה הקטנה והשחורה שהייתה במרכז המחסן מיד שניהם הביטו בי כשיצאתי, פביו נתן לי שריקה והחל לצחקק "היום את כוסית יותר משאר הימים קמי" גלגלתי אליו עיניים בייאוש, אליו מיד נתן לפביו כיף מאחורי הראש "תסתכל למקום אחר פביו, עוד מעט מגיעות לכאן זונות ואולי תזרוק אליהן את ההערות המטופשות שלך" "בסך הכל צחקתי איתה, נכון קמי?" הסתובבתי ונכנסתי לחדרי מבלי לענות, לא הייתי במצב רוח להצטרף אליהם אפילו, ביום אחר אני יכולה להתמודד עם פביו ואפילו לצחוק עם השטויות שלו אך היום לא היה לי כוח לזה. פביו היה מקרה אבוד, חיבבתי את פביו הוא היה אדם מצחיק ונאמן לאליו למרות שזרק לי הערות תמיד על המראה שלי ידעתי שלעולם הוא לא ישים עליי את ידו מתוך כבוד לאליו כך שאף פעם לא עניינו או הטרידו אותי ההערות שלו.
הלילה הגיע וכבר הייתה השעה 00:00 בלילה תיארתי לעצמי איזה תור ענקי של אנשים יש בחוץ שמחכים רק להיכנס גם ידעתי זאת מכיוון שראיתי את המעבר הצר שמוביל למועדון צפוף מרוב אנשים שרוצים להיכנס הלילה ולעבור כבר, כולם מלבד האורחים המיוחדים שיכלו ישר להיכנס דרך כניסה צדדית, כשנכנסו הם ישר עלו לאחת הקומות עם אליו לדבר לפני שמתחיל להיות נורא עמוס. הם היו לבושים בחליפות שחורות עם עניבה, לא ידעתי מי הם ולמה הם כל כך מיוחדים אך גם לא שאלתי. הדי ג'יים התחילו במוזיקת התחלה אך היא הייתה כל כך טובה שכבר אני והברמנית שהייתה לידי רקדנו, הרחבות החלו להתמלא והאורות המיוחדים של המועדון החלו לפעול. כעת המסיבה התחילה, התחילה באמת נתתי שירות טוב ושתיתי גם כן קמה כוסות אך לא ברמה שהשתכרתי, אפילו לא הייתי בראש. המוזיקה הייתה כל כך טובה ונהניתי כל כך, ראיתי את כולם נהנים ורוקדים סביב החשפניות לפתע פנה אליי בחור חצוף שניסה לגעת בי העפתי אותו אך לא יצרתי מהומה או תקפתי אותו והתרחקתי כי לא רציתי להרוס לאליו את הערב, הוא היה כל כך טוב, הבחור לבסוף הלך. הברמנית שליידי שאלה אם אני יכולה להיות זו שהולכת להגיש כמה הזמנות של אלכוהול לשולחנות שהיו ברחבה כי היא בדיוק הכירה מישהו על הבר שרצתה לבלות איתו, קרצתי לה הגנבתי חיוך והלכתי להגיש את האלכוהול לחלק מהשולחנות. הלקוחות היו מנומסים נורא, חלקם הצחיקו אותי ודיברתי איתם מעט לפני שעברתי להביא עוד בקבוקי אלכוהול לשולחן נוסף. בנוסף להכל הם גם השאירו לי טיפ מאוד מכובד שגרם לי להתבלבל לרגע, אף פעם לא השאירו לי טיפ כזה ואני עובדת במועדון כבר שנתיים כמעט, אך לא ממש היה לי אכפת באותו רגע עדיין לא הבנתי מי אלה האנשים הכל כך מיוחדים שהגיעו וגם באותו רגע ממש לא היה לי אכפת. עברתי לשולחן נוסף שם ישבו כשישה אנשים שתי בנות וארבעה גברים אחד מהם צעק לי "כמה את לוקחת ללילה" החצוף הזה חושב שאני זונה?! מי הוא בכלל שידבר אליי ככה?! נורא התעצבנתי אך שוב איפקתי את עצמי והתנשפתי "אני לא חושב שהיא בכלל לוקחת על זה כסף" אמר זה שלידו הם החילו להקניט אותי ולדבר על גופי ולצחוק. כל גופי בער הרגשתי שאני עוד שניה מתפוצצת מרוב עצבים, כמו הר געש שרוצה להתפרץ ולשרוף את כל מי שמסביבו. אחד מהם הושיט יד ונגע בישבני "מרשימים, מרשימים מאוד" הוא אמר. לא יכולתי לשתוק, לא לזה, העפתי את ידו ממני באגרסיביות "שלא תעז לגעת בי חתיכת מסריח מעורר חלחלה" הם כולם החלו לצחוק כאילו שאני איזו בדיחה שלהם, בובה על חוט. "מה כל כך מצחיק אתכם חבורה של נואשים" "אולי תביאי כבר את היין ותזדייני מפה יא זונה" אמרה אחת הבנות "זה לא שאת לבושה כמו איזה מתנזרת" השבתי לה וחייכתי בחיוך עוקצני "היא לא יודעת מה היא עושה אמר אחד מהם והסתכל על חברו תוך כדי שצחק" "למי את חושבת שאת מדברת גמדה מופקרת" השיבה אותה בחורה היא הייתה גבוהה כמעט כ 1.70 בלונדינית עם עיניים כחולות היא הייתה יפיפייה וגבוהה, היא נראתה כמו בסרט, טוב נו מהרעות של הסרט... "אולי תסתמי את הפה שלך את לא מעניינת" השבתי לה וגלגלתי עיניים "אולי תלכי לחפש זין ולשרת את שאר האנשים" "זה נראה יותר כאילו את באת לפה בשביל זין" אמרה החצופה הזאת. אני לא יכולה לשתוק, מי היא חושבת שהיא? "זה נראה יותר כאילו את מחפשת זין להלילה" אמרתי היא הסתכלה על חברה שלה ואמרה "כל המופקרות העניות האלה מאוד ברבריות" זהו עכשיו אני כבר ממש עצבנית אחרי המשפט הזה, לא יכולתי לשתוק יותר, החבורה בזאת ממש הגזימה זה שהם ממעמד גבוה יותר ממני לא נותן להם את הזכות לדבר אליי ככה בחוצפה כאילו אני כלב שלהם ואסור חי לענות, אף גבר וגם לא גבר "מכובד" ידבר אליי בצורה הזאת וגם שום אישה מפונקת לא תגיד לי דברים כאלה, הבחורה הזאת הגזימה לגמרי. לקחתי כוס עם קוקטייל שהיה על השולחן ובלי לחשוב פעמיים שפכתי עלייה את הקוקטייל. היא מיד החלה לצרוח "מה עשית? השמלה הזאת עולה יותר מהמשכורת שלך" "היא גם ככה לא מחמיאה לך" אמרתי. היא הייתה פאורת פה, כולם בשולחן היו בשוק, אליו מיד הופיע, הוא תמיד מופיע כשאני מסתבכת בצרות אך אני נשבעת שמעולם לא התנהגתי כמו שהתנהגתי באותו לילה. אליו נבהל וישר התנצל "תסלחו לה, היא לא התכוונה, היא ביום ממש רע אני מתנצל נורא, השתייה והכל על חשבוני, תזמינו מה שתרצו" "קמי לכי תביאי מגבונים אמר" הסתכלתי עליו במבט עצבני אך הבנתי שהוא יותר עצבני, התנשפתי בכבדות והלכתי לעשות את מה שאמר הם קמו מהשולחן והתכוונו ללכת "קמי אה? היא תשלם על מה שעשתה הברמנית שלך" אליו מיד ניסה לדבר איתם וכשחזרתי ראיתי אותו מדבר כאילו מתחנן לאותם בחורים, בחיים לא ראיתי את אליו ככה, תמיד הוא הגן עליי אבל לא היה נראה מתחנן אלא מאיים אך פה המצב היה שונה. הם יצאו החוצה ועזבו את השולחן. אליו מיד ניגש אליי תפס בחוזקה את ידי והוריד אותי למחסן "תגידי את משוגעת אמרתי לך, אמרתי לך לא להסתבך בצרות, לא היום, למה לא הקשבת לי? למה את מטומטמת? הבטתי בו נחרדת "אתה אפילו לא יודע מה היה" "כל הערב התאפקתי שלא לענות לאף אחד. אפילו לא לאנשים החצופים ביותר והם הגזימו" "את יודעת מי הם בכלל? חצופים? היית צריכה לסתום את תפה ולעשות מה שאומרים לך" הרגשתי שאני נחנקת כאילו גם אליו לא מבין אותי ולא יכולתי להסביר לו אפילו כי לא ידעתי לבטא את הסיטואציה שקרתה לי כמו שצריך וגם אז אני לא חושבת שהיה תומך בי נחנקתי אך לא בכיתי. אליו שם לב שאני מבואסת ממילותיו בשנייה אחת התעשתו פניו ונראו רגועות יותר "אני מצטער אוקיי?" "את יודעת שאת כמו אחותי, אני רוצה להגן עלייך ועכשיו? עכשיו אני לא יודע איך" "כאילו מה כבר יקרה" השבתי לו בקול חלש ועייף "את לא מכירה את אותם אנשים קמי, הם יכולים להיות מאוד מסוכנים את כבר לא ילדה את יודעת איפה אנחנו נמצאים" "אני מצטערת" אמרתי לאליו "לא רציתי לבאס אותך אני נשבעת, רציתי שהלילה הזה יהיה מושלם כמו שתיכננת אבל שוב נכשלתי אולי אתה צודק, אולי אני באמת מטומטמת" אני תמיד מסתבכת בצרות ויורה מילים בלי לחשוב אפילו אליו הזהיר אותי ועדיין לא הקשבתי לו "את לא מטומטמת קמי" אמר ונישק את ראשי ״אני לא התכוונתי ואני יודע כמה רצית בשבילי שיהיה טוב" הוא חיבק אותי חזק. "תישארי פה למטה תנוחי, אני לא רוצה שאנשים יראו אותך למעלה או שאותם אנשים יחזרו. תישארי מתחת לרדאר" הנהנתי את ראשי בהסכמה. הבנתי שהסתבכתי ממש ועכשיו אני צריכה להקשיב למה שאליו אומר. אליו חזר למעלה ואני הלכתי לספה שהייתה במרכז המחסן ישבתי והבטתי בתקרה, בלי לחשוב על כלום אפילו. לא עברו עשר דקות אפילו ולאחר כמה דקות אחדות אני שומעת את דלת המחסן נפתחת בעוצמתיות תוך כדי שאני שומעת "לא מאט אני מבקש ממך זו אי הבנה" זה היה קולו של אליו "מי זאת קמי?" נשמע מקול גברי עמוק, קודר ומאיים, קול נמוך וגברי ביותר. נעמדתי בבהלה אבל לא בהלה שיקרה לי משהו או מהאיש הזה, בהלה שבגללי יקרה משהו רע לאליו. מיד השבתי "אני קמי!" התקרבתי כששניהם הסתובבו עם מבטיהם אליי. אליו בטח חשב שנכנסתי לחדרי כי היה נראה מופתע "איבדת משהו חשוב שאתה ככה מרשה לעצמך כמעט לשבור דלת?" שאלתי בחוצפה. ידעתי שעם בחורים מפחידים כאלה צריך לפעול בקשיחות, הם אוהבים שפוחדים מהם, וחוץ מזה העדפתי שיכעס עליי יותר מאשר על אליו, לא יכולתי לאפשר לעצמי לאבד אותו לא אחרי שכבר איבדתי את היקרים לי מכל, היום? היום אליו היקר לי מכל ואני כבר לא אותה ילדה בת 10 חסרת עונים, אני לא אתן שיפגעו בו. לפתע התקרב אליי אותו גבר אט אט בצעדים איטיים ואז ראיתי אותו, גבר כ 1.80 אפילו טיפה יותר מכיוון שהיה גבוה מאליו בקצת, שיערו שחור ובלורית קטנה נופלת על מצחו, עיניים כחולות כהות יותר מהים, הן היו מהפנטות, מעולם לא ראיתי עיניים כאלה, גופו היה שרירי וגדול הוא לבש חליפה שחורה שנצמדה לשרירים והבליטה את כל האזורים החיוניים שבגופו וכולם היו כאלה, אלוהים הוא פשוט לא מהעולם הזה. הוא התקרב אליי עד שנצמד לגופי "אז את קמי?" אליו מיד בא במהירות לכיווני וכיסה חצי ממני "מאט היא אישה" הבחור עשה לו פרצוף כל כך מפחיד חסר הבעה או רגש ועצבני "אם תתערב אליו זה יגמר רע אז כדאי שתתרחק ותתן לי לדבר עם הבחורה המבולבלת שלך" אמר בקול מאיים "יגמר רע? מי אתה חושב שאתה?" אמרתי במהירות לאותו בחור גדול וחסון ומפחיד הוא הביט לי בתוך העיניים במבט מבולבל כאילו שאני אמורה לדעת מיהו פניו התעקלו בצורה מתגרת "לא סיפרו לך מי אני ולמה אני פה אה?" "אתה פה בגלל הזונה שהגיע לה ששפכתי עליה קוקטייל" אמרתי בלי לחשוב פעמיים, לקח לי רגע עד שהבנתי מה אמרתי אליו היה בצד ורצה להרוג אותי ידעתי לפי הבעת הפנים שלו כשישר הסתובבתי אליו והבטתי בו, כשפתאום יד ענקית תפסה בסנטרי, זה היה אותו אדם, המגע שלו גרם לי לצמרמורות בגוף, מגעו היה חזק ומחוספס אך רך ועדין בו זמנית, הוא סובב אותי אליו ״יש לך אומץ, אפילו יותר מדי בניגוד למישהי קטנה ושברירית כמוך" העפתי את ידו מפרצופי "אני ממש לא קטנה ושברירית אתה נורא טועה אם זה מה שאתה חושב" וחייכתי חיוך מתגרה כאילו שאני יותר חזקה ממנו הוא חייך חזרה אותו חיוך כאילו שיודע שניצח אותי, שהביס אותי "אנחנו עוד נראה כמה תצחקי אחרי שתביני את הטעות שלך" "כן בטח, הטעות שלי״ אמרתי בטון מזלזל "אם אתה חושב שאלך להתנצל בפנייה אתה מאוד טועה זה לא יקרה גם אם תאיים עליי בחיי" השבתי וחייכתי צחוק מזלזל. לא אתן לו לנצח אותי הבחור הזה לא ינצח אותי! הוא לא מפחיד אותי אפילו. באתי ללכת לחדרי מכיוון שלא היה לי כבר כוח לטחון מים עם הבחור הזה, למרות שיכולתי לצפות בו שעות אך יופיו לא באמת עניין אותי ובכללי יופי לא באמת עניין אותי, ראיתי את הרוע שלו בעיניים, הן חסרות רגש, חסרות הבעה על אנשים כאלה אי אפשר לסמוך ותודה לאל שהוא לא חלק מחיי. באותה השנייה שבאתי ללכת הוא תפס בידי בחוזקה "מה אתה עושה?" צעקתי עליו בקול בוטה "תשחרר אותי!" ניסיתי להשתחרר מאחיזתו אך לא הצלחתי הוא היה גדול יותר ממני וחזק בהרבה, הוא לא היה צריך להפעיל אפילו רבע משריריו כדי שלא אצליח להשתחרר מאחיזתו. הוא התעלם מדבריי והסתכל על אליו "הבחורה שלך צריכה לבוא איתי" אליו מיד נעמד בבהלה "אני אחזיר לך בדרך אחרת מאט אני נשבע רק אל תפגע בה היא כמו אחותי" אך למאט לא היה אכפת הוא השיב לו בקרירות ובקולו העמוק "היא עשתה טעות והיא תשלם עלייה גם אם היא בחורה" "מה נראה לך שאני חפץ? אני לא באה איתך לשום מקום! זה שאתה ממעמד גבוהה לא נותן לך בעלות עליי, אתה לא שולט עליי" הוא הביט בי וחייך כאילו שאני מטומטמת "את יודעת מי אני?" שאל והביט בי בעיניו, הבטתי בו חזרה בתוך העיניים במבט עצבני "אני גם לא רוצה לדעת" "יש לך פה מסריח אולי נלך נשטוף אותו לפני שאנחנו זזים?" הוא אמר " הדבר היחיד שילך לאנשהו זה אתה" הוא הסתכל עליי במבט כל כך עצבני כאילו שרצה להרוג אותי והוא גם יכל "קוראים לי מאט בנו הבכור של אדוארד ויויאנו ראש המאפיה הגדולה ביותר בניו יורק, ויורשו של אבי" לרגע נעתקה נשמתי זו המאפיה המסוכנת ביותר וזהו בנו בכורו של בכיר המאפיה, המאפיה שאליו כל כך הזהיר אותי ממנה המאפיה שהשכן שלי היה חייב לחייליה כסף, המאפיה שהוריי נהרגו בגללה, המאפיה שכל ניו יורק רועדת ממנה וכמעט חצי מהעבריינים פה עובדים בשבילה. נעמדתי בשוק, לא זזתי אפילו לא לרגע, הבנתי שהפעם באמת נכנסתי לצרה שאפילו אליו לא יכול לעזור לי לצאת ממנה והכל בגלל הפה שלי, ידעתי שהפה הזה מכניס אותי לצרות אך מעולם לא חשבתי שאכנס בגללו לצרה כזאת גדולה וחסרת דרך חזרה. נבהלתי נורא בלי לחשוב, ברגע שהתעשתתי לקחתי אגרטל שהונח בשידה לצידי ובמהירות זרקתי עליו, ידו השתחררה ממני וישר חלצתי במהירות את עקביי ועליתי במדרגות רצה בין המוני אנשים במהירות ליציאה מהעמועדון ידעתי שמה שעשיתי יכניס אותי לצרות, זרקתי אגרטל על בנו בכורו של ראש המאפיה, הממשיך שלו כאשר יתום זמנו, אך לא היה לי אכפת, כבר נכנסתי לצרה הזאת וכלום לא היה מוציא אותי ממנה, כל מה שנותר הוא לברוח. הגעתי ליציאה הצרה והחלתי לרוץ, לרוץ הכי מהר שיכולתי שמעתי קולות, הסתובבתי וראיתי מאחוריי את מאט ועוד שני בחורים, הגברתי את מהירותי למרות שרצתי כבר בכל כוחי והחלתי לבכות, לא יכולתי לעצור את הדמעות שלי, בחיים לא הרגשתי ככה, בחיים זה לא קרה לי, מעולם לא הראתי חולשה בטח ובטח לא כשהגעתי למקום הזה וברגע הגרוע מכל איכזבתי את עצמי ובכיתי. לפתע נתפסתי, מאט תפס אותי, התחלתי לצרוח ולהתפתל ולנסות לשחרר את עצמי ממנו "תשחרר אותי, תשחרר אותי" צרחתי עליו שוב ושוב תוך כדי שאני נחנקת מדמעותי. "תירגעי אני לא אפגע בך" אך המשכתי לצרוח, אליו הגיע גם הוא ומאט שיחרר אותי כאילו ידע שאין לי סיכוי לברוח מפניו, רצתי ישר לאליו וחיבקתי אותו כל כך חזק "אל תתן להם לקחת אותי" "אני אנסה כל מה שאוכל אני מבטיח" ליש לי בקול מיואש כאילו ידע שהסיכויים שלו קלושים ״היום תצטרכי ללכת עם הבחור הזה, הוא לא יפגע בך הוא נשבע לי" "כבר עכשיו אתחיל שיחות עם אנשים ואנסה הכל את תיהי בסדר ותחזרי מהר אל תדאגי" הוא ניסה לנחם אותי. אני ידעתי שאין לו סיכויי הסתכלתי עליט במבט מפוחד ניגבתי את דמעותיי, לא אראה שוב חולשה לאויבי לא מגיע להם, הסתובבתי הושפלתי את מבטי. הם הובילו אותי לאוטו שחור מסוג במ וו עם חלונות שחורים, לא הוצאתי מילה מפי. מקדימה ישב נהג ולידו מאט מאחורה אני ישבתי בצד הימני ביותר ומאחוריהם היו עוד שני רכבים שלו, כנראה של שומרי הראש "את כבר לא כזאת דברנית כמו מקודם" אמר מאט והסתובב לעברי. הבטתי בו בתוך עיניו ידעתי שרצה שאפחד אך לא הראתי פחד והבטתי עמוק בעיניו בשנאה אך הפעם לא אמרתי כלום וחזרתי להסתכל על החלון.

הגענו נשמע קול לפתע, התעוררתי משנתי, נרדמתי על החלון כנראה, מאט הסתכל עליי וצחק צחקוק קל שנעים לאוזן אך הסתכלתי עליו בשנאה ויצאתי מהרכב. כשיצאתי ראיתי בית מפואר ועצום כמו בסרטים. את הבית הקיף קיר בטון בגובה של מטר ומעליו המשיך להגן על הבית גדר ענקית בצבע שחור. שער הכניסה היה מרהיב בגודלו שהיה כשני מטרים לפחות וצורתו של השער עגולה, בכניסה עמדו שלושה שומרים ובצידו של כל חלק מהבית היה שומר, החצר הייתה עם דשא סינטטי מהסוג הטוב והיקר שיש ואותו הקיפו בשורה מסודרת חלוקי נחל, אבל זה אפילו לא היה רבע מכל החצר אלא רק מה שראיתי ממבט ראשוני. הבית היה בצבע שחור עם קומות רבות וכמה פסים של פרקט בצבע חום שהוסיף ליופיו של הבית, נכנסנו דרך השער והגענו לכניסת הבית שהייתה במרחק של כחמישה מטרים מהשער. כדי להיכנס לבית היה צריך קוד של טביעת אצבע. מאט עשה את טביעת האצבע שלו ונכנסנו לבית. הבית היה ענקי כמו שהיה נראה מבחוץ. מצד שמאל שלנו היה מטבח ענקי ומפואר מעץ משובח, צבעו היה כצבעו החיצוני של הבית והשיש היה בצבע חום כהה המטבח הכי ענקי שראיתי בהחלט! באמצע המטבח הענקי בצורת ריש היה שולחן שחור ענקי של אוכל וכיסאות שחורים, מצד ימין היו כמה מדרגות שהפרידו בין המטבח לסלון, בסלון היו שתי ספות גדולות ויפייפיות בצבע כתום אפוקסי ושולחן זכוכית שקוף. בסוף הסלון היה חלון ענקי ושקוף שמחוץ לו היה מרפסת עם שולחן ענקי בצבע שחור גם כן וכיסאות שחורים, נדנדה תלויה בצבע לבן עם כריות ושמיכת צמר שהונחה שם וריהוט גן מפואר. עלינו לקומה למעלה שם היה מסדרון ענקי ומרוחב מלא בחדרים והיה עוד מדרגות לקומה שלישית אך בה היה שומר. רק אנשים מסויימים כנראה יכלו לעלות למעלה, לא ידעתי מה יש שם אבל זה גם הדבר האחרון שעניין אותי. הם הובילו אותי לחדר ענקי שבו היה מיטה זוגית ענקית ועליה היו כבר מוצעים מצעים חדשים ויפים בצבע לבן, הייתה שידה גדולה עם מראה ותאורה מושלמת וארון ריק מבגדים, הריח בחדר היה משגע, ריח של וניל עדין. "כאן את תישני היום ומחר תגלי מה יקרה איתך" אמר מאט בקול קר זה היה נשמע כאילו הוא רוצה להתגרות, לראות אם אגיב לו אך שתקתי שוב. הדלתות נסגרו ונשארתי כעת לבדי, לבד בחדר זר, לבד בחדר ריק, את הדלת לא היה אפשר לפתוח מבפנים אלא רק מבחוץ, כעת אני אסירה ואין מי שיוכל להציל אותי אני שבוייה של המאפיה. התישבתי במיטה והסתכלתי למעבר לחלון הקטן שהיה בקיר לצד מיטתי הבטתי בשמיים, בכוכבים כאילו אני מתחננת לאלוקים שיציל אותי שישחרר אותי הבטתי וכעסתי, כעסתי על עצמי שהייתי חייבת לפתוח את פי, למה לא יכולתי להתאפק לעוד רגע קטן? למה פשוט לא הלכתי? כעסתי על אותם חבורה שישבה בשולחן, למה הם התגרו בי? כעסתי על אליו שבכלל הביא אותם למה פשוט לא סיפר לי שהחליט להביא כמה מחברי המאפיה? למה שיסתיר ממני דבר כזה? כל כך הרבה מחשבות ושאלות וחיפשתי כל כך את מי להאשים למרות שבתוך תוכי ידעתי שזו אני אשמה. אך ורק אני.