אהבה עקשנית!

פרק 5

התעוררתי מקולות שנשמעו לעברי. תתעוררי ילדתי, היום הוא היום הראשון שלך את צריכה להספיק להתארגן ולהבין את סדר היום. פקחתי את עיניי וראיתי את אותה אישה נחמדה בת החמישים שראיתי אתמול. "בוקר טוב לך יפיפייה" היא פנתה אליי
חייכתי אליה "מה שמך?"
"לאורה שמי, ושמך קמי נכון?"
"כן! מניין לך?" שאלתי בקול מופתע
"מאט כבר סיפר לנו כשהודיע שמישהי חדשה מצטרפת אלינו" הנהנתי וקמתי לשטוף את פניי ולהתקלח כשיצאתי על מיטתי כבר הונחו מדים זהים לאלה של לאורה ולצידם שעון יד קטן. השמלה כחולה ומסביב לבטנה בד לבן, על הרצפה הונחו עקבים נמוכים בצבע כחול זהה למדים, המידה הייתה מדייקת למידתי, זה לא היה הסטייל שלי בכלל, חוץ מזה שמעולם לא נתתי שירות לאנשים שלא מוצאי חן בעיניי גם לא בבר במועדון של אליו וכעת אין לי ברירה. התלבשתי ונעלתי את נעליי, הדלת נשארה פתוחה והלכתי לכיוון הדלת ויצאתי ממנה אני לא אשקר שעלתה בראשי המחשבה לברוח, אך זה לא הזמן המתאים ובטח לא אחרי מה שאדוארד ויויאנו בכבודו ובעצמו אמר לי, האדם הזה מצלק איני רוצה לפגוש בו שוב. כשיצאתי ראיתי את לאורה ועוד שתי משרתות נוספות משוחחות והצטרפתי אליהן. הן היו נחמדות נורא וישר קיבלו אותי ושמחו לראות אותי שאלתי אותן מה שמן והן ענו לי "אני רובל" "אני אבלינה"
רובל הייתה רזה וגבהוהה שיערה היה קארה בגוונים של חום בהיר וזהב ושערה מקורזל וגלי עיניה היו ירוקות וגם היא נראתה בשנות ה50 לחייה אבלינה הייתה מלאה שיערה היה שחור מטולטל טלטליה היו מסודרים ויפים בצורת בקבוק ועינייה ירוקות והייתה בגובה ממוצע. "נו את מתרגשת ליום הראשון שלך?" שאלה רובל "לא בדיוק״ השבתי תוך כדי שהן מובילות אותי במורד המדרגות לקומה הראשונה הגענו למטבח בו היו 2 שפים שבישלו, הניחוחות היו נפלאים הבנות הסבירו לי מה קורה בשעה שמונה בבוקר כאשר השפים מבשלים תפקידנו הוא לנקות עלים שנשרו מין העצים בחצר מסביב כל הבית עד השעה תשע.
יצאנו לחצר בחצר הבנות הראו לי את הכלים איתם אנחנו משתמשים בכדי לנקות והדגימו לי כיצד, הן גם אמרו לי שבכל פינה של הבית יש שני גננים שתפקידם הוא גם לנקות ואנחנו מצטרפות אליהם כך שאם לא אדע משהו אוכל לשאול אותם והם יתנו לי עזרה. התחלקנו לארבעה קצוות הבית כל אחת בחלק אחר עם גננים אחרים והחלתי בעבודתי.
לדעתי זה כל כך מיותר וממש לא האמנתי שאני משרתת של משפחת המאפיה וזה מה שאני עושה במקום לישון אחרי איזה ערב סוער במועדון. השעה תשע ונכנסנו לאכול ארוחת בוקר, את ארוחת הבוקר אכלנו בחדר קטן שאליו מגיעים דרך המטבח, במטבח יש את חדר הארונות ומחדר הארונות יש עוד דלת עם מעבר ארוך שמוביל לעוד 4 חדרים החדר שבו אכלנו ועוד 3 חדרי לינה "לכאן את תעברי" אמרה לי לאורה" "פה אתן ישנות?"
"כן, בהתחלה זה ירגיש לך קצת חנוק אך את תתרגלי" החדרים עצמם נראו בסדר, בכל חדר היו שתי מיטות יחיד כל אחד בקצה אחר, על המיטה היו סדינים כחולים ורק ציפית הכרית הייתה לבנה וליד כל מיטה היה שידת עץ עם 2 מגירות, מלפני המיטות איפה שמוקמה הדלת היה ארון מעץ יחסית גדול בו שמנו את הדברים שלנו והבגדים שלנו לאורה ישנה לבד ובחדר השני שהיה זהה ישנו רובל ואבלינה ובחדר השלישי עוד משרתות שעדיין לא הכרתי
"אז אני אשן איתך בחדר נכון לאורה"
"אני לא אהיה מטרד עבורך מבטיחה" ענתה לאורה ישר עלה לי חיוך וצחקקתי "האמת שזה מוצא חן בעיניי"
לאחר שאכלנו את ארוחת הבוקר מיד היינו צריכות להתחיל בסידור וניקיון הבית והמטבח, כולנו התחלקנו לקבוצות ואני הייתי צריכה לשטוף את כל הכלים במטבח. אין לי בעיה עם זה אני רגילה לשטוף מלא כלים, גם אצל אליו הייתי עושה זאת אמנם שם הסירים היו הרבה יותר קטנים וגם הכמות הייתה קטנה יותר אך יכולתי להסתדר עם זה. סיימתי לשטוף את הכלים ולנקות את המטבח אז הרשתי לעצמי לשבת בפינת האוכל שהייתה שם, כל מה שחשבתי עליו הוא על הבית ואיך לעזעזאל אני יוצאת מפה, לפתע שמעתי צעקה "מה את עושה?" זו הייתה אותה בחורה אותה בחורה שאני לא יכולה לסבול אני כל כך שונאת אותה את המתנשאת הזאת בגללה אני פה ״תירגעי בסך הכל סיימתי לעשות את המוטל עליי אז התיישבתי את לא חייבת לנבוח" השבתי
"קלי קלות את המשרתת האישית שלי אם לא הבנת אני יכולה בשנייה לסדר לך עוד מטלה מה אומרת על להחליף לי שוב מצעים הצבע שלהן משעמם אותי" לפתע נפתחה הדלת ונכנס בה מאט "היי מאמי" הוא הסתכל לכיוונה והביא לה נשיקה
מה הם בני זוג? טוב זה מאוד הגיוני שניהם כל כך חסרי אופי שמשיגים הכל בעזרת זה שהם משליטים פחד וטרור.
"היי קמי אומרים בוקר טוב" הוא לפתע אמר לעברי
" בוקר טוב" השבתי לו בקרירות ובשנאה והלכתי לחדרה של הבחורה להתחיל במטלה. בדרך ראיתי את לאורה ואני לא יודעת למה, הרגשתי שהיא היחידה שאני יכולה לפנות אליה ולדבר איתה, סיפרתי לה את הסיטואציה במטבח וכמה שאני לא סובלת את הבחורה הזאת לאורה הרגיעה אותי וצחקקה "ילדה יפה תסתכלי על הכל בצורה הטובה ביותר אל תתני לאנשים כאלה להשפיע עלייך בסוף את תביני שיש פה גם אנשים טובים ואפשר להעביר פה את הזמן בטוב"
היא גרמה לי להרגיש כל כך טוב עם המשפט הזה. שאלתי אותה ישר אחרי ״היא הבת זוג של הבן של ראש המאפיה נכון?״
"אכן קוראים לה ונסה היא הבת של איש עסקים נורא חשוב שעוזר למאפיה שידכו בינה לבין מאט כלפני שנתיים"
״וואו מה הם שנתיים ביחד?״ התעניינתי אני אפילו לא יודעת למה  "אכן! הם ייעודים להתחתן עד סוף השנה" לאורה אמרה בהתלהבות
"מה זאת אומרת עד סוף השנה? מתי?"
"עדיין לא ידוע" השיבה לאורה "אביו של מאט הקציב לו זמן מאט עדיין לא הרגיש מוכן ואם לומר את האמת אני לא חושבת שהוא ירגיש ככה"
"למה את חושבת ככה" מיד השבתי
"מאט עוד צעיר הוא בן אדם של בילויים והוא נורא עסוק עם כל העניין של המאפייה הוא נורא רוצה לטרוף את הכל והוא מכור לריגושים ואפילו בגד בה לא פעם״
"בגד בה?!" הייתי המומה איך הוא יכול להעניש אותי בזה ששפכתי עלייה יין כשהוא בגד בה? זעמתי נורא "טוב צריך לחזור לעבודה כבר מתחיל להיות מאוחר" אמרה לאורה והלכה להמשיך בעבודתה וכך גם אני. לפתע שמעתי קול שגרם לי לקפוא במקומי, קול עמוק ונמוך זה היה קולו של מאט "אני רואה שאת מתאקלמת פה יפה מאוד"
הסתכלתי עליו ולא עניתי לו רק הבטתי בו במבט של שנאה "את צריכה לבוא איתי" אמר
"לאן?"
"את תגלי כשנגיע" התקדמתי לכיוונו לירידה לקומה הראשונה והושטתי את ידי לפנות לו לרדת ראשון "אחריך" עקצתי.
הוא הסתכל עליי מבולבל "קצת יותר מדי אומץ לדבר ככה יחסית למישהי שנמצאת בטריטוריה לא שלה לבן אדם ששולט בה את לא חושבת קמי" השיב לי בקול קר תוך כדי שהוא מושיט את ידו מפנה לי לרדת לפניו. הסתכלתי עליו לתוך העיניים וישר הסטתי את מבטי בגאווה יורדת במדרגות הבית. הוא הוביל אותי למעלית שהייתה ממוקמת באמצע הבית נכנסנו לתוכה והתכוונו לעלות. המעלית הייתה גדולה ומעוצבת היה בה ריח פרחי משולב עם וניל והכפתורים למספר הקומות בה היו רבים. מאט לחץ על כפתור לקומה ה 21. תוך כדי שאנחנו עולים אני קולטת שהוא מסתכל עליי, תחילה סקר את פניי ולאט ירד לכיוון החזה שלי ונשאר שם כאילו בחן אותו "על מה אתה מסתכל חתיכת נואש" צעקתי עליו. הוא חייך חיוך במלוא שיניו שחשפו שתי גומות עמוקות וגדולות היפות ביותר שראיתי שיניו הצדדיות היו בצורת שפיץ כמו ערפד אלוהים למה הוא נראה כזה מושך הבן זונה הזה.
"את רוצה שאני אסתכל יותר מקרוב?" שאל בהתגרות, מיד סטרתי לו. מי הוא חושב שהוא שידבר אליי ככה? אולי אני בטריטוריה שלו אבל אני מעדיפה למות מאשר לתת לבן אדם להתייחס אליו בצורה כזו "סוטה" צעקתי הוא זרק צרור קללות והיה נראה זועם הוא תפס אותי בשתי ידיי והצמיד אותי לגב המעלית בחוזקה ונצמד אליי "זו תהיה הפעם האחרונה שאת אפילו חושבת לסטור לי" אמר בטון חייתי שרוצה לטרוף את הטרף שלו "אז זו תהיה גם הפעם האחרונה שתסתכל עליי ככה" הוא תפס בסנטרי בחוזקה והתקרב אליי אפילו יותר יכולתי להרגיש את חום גופו מתמזג עם גופי הוא היה לוהט ומפחיד בצורה מטריפה "אל תעני לי" צעק וגרם לי להירתע לפתע דלת המעלית נפתחה הוא סידר את חליפתו תפס בידי בחוזקה ומשך אותי החוצה "אתה מטורף" קבעתי "אני יכולה ללכת גם מבלי שתיגרום ליד שלי לנשור"
מאט

תפסתי בה בחוזקה לאחר שהיא הצליחה להוציא את החיה שבי שוב. לעזאזל היא הייתה כל כך יפה שיערה השחור שהיה נראה מעוצב במידה המושלמת היה מלא וגלש לאורך גבה עד תחילת הישבן ובסופו היה גלי כאילו עשתה עיצוב שיער לפני יום חתונתה והעיניים שלה, עיניה היו צבע הייזל בהירות בחיים לא ראיתי צבע כזה, היה אפשר להאבד בעינייה. גופה היה קטן בצורת שעון חול וגובהה לא עובר את ה 1.55 היא אפילו קצת פחות כי כרגע היא ים עקבים. מה שהיה אפילו יותר יפה מיופייה המרהיב היה החוצפה שלה, אלוהים בחיים לא פגשתי מישהי כזאת מלאת אומץ היא מילאה אותי תשוקה ורציתי לממש אותה רציתי להוציא את החיה שבי ולטרוף אותה.
"זו תהיה הפעם האחרונה שאת אפילו חושבת לסתור לי" ראיתי בה את בפחד למרות שהיא ניסתה לשדר לי תחושת ביטחון ושליטה עברתי כל כך הרבה אימונים בחיי שאני יודע לסרוק אנשים במבט "אז זו תהיה גם הפעם האחרונה שתסתכל עליי ככה" היא השיבה לי כשהיא מסתכלת בעיניי מנסה לשדר לי ביטחון. לעזאזל קמי למה אמרת את זה? זה מטריף אותי אפילו יותר "אל תעני לי" השבתי לה כמו חיה שמטרתה לשתק את הטרף שלה. הבטתי בתוך עיניה הסתכלתי על שפתיה האדומות והבשרניות לא הבנתי מה זו התחושה הזאת שעברה בגופי כשהבטתי בה, מעולם לא הרגשתי ככה וזה גרם לי להתעצבן אפילו יותר, נמשכתי אליה כל כך הייתי צריך כבר לזיין אותה ולהוציא את הפורקן שלי עליה וזהו התחושה הזאת תעבור. המעלית נפתחה ותפסתי בה, משכתי אותה והובלתי אותה לאחד החדרים במסדרון הארוך, אליו בעליה הקודמים חיכה לה שם.