אהבה עקשנית!

פרק 6

מאט הוביל אותי לתוך חדר. נכנסתי לחדר וראיתי את אליו יושב ומחכה שם, לא האמנתי למראה עיניי זה ללא ספק היה הדבר הכי טוב שקרה לי היום "אליו" צעקתי בהתרגשות ורצתי לחבק אותו, רציתי לבכות אך לא הרשתי לעצמי, מאט עמד שם ולא רציתי להראות שעד כדי כך קשה לי. חיבקתי את אליו הכי חזק שיכולתי וכך גם הוא אותי "איך את?" שאל בסקרנות
"אני בסדר יכול היה להיות יותר טוב איתך"
"קמי מאט הביא אותי לפה בשביל שאוכל לדבר איתך לא יצא ממש לדבר ולהבין מה קרה באותו ערב"
הסתכלתי עליו במבט מבולבל, למה שיורש העצר יביא אותו לדבר איתי מה אכפת לו? איך אליו הצליח להגיע לפה בכלל הוא לא נתין במעמד גבוה, לפני שהספקתי להשיב הוא הוסיף "קמי את לא עומדת לחזור בזמן הקרוב את תצטרכי להיות חזקה ולהקשיב למה שאומרים לך, את לא בבית ותצטרכי למתן את עצמך ולדבר בצורה ראוייה, אני אבקר אותך מדי פעם אני מבטיח, אני אשמור עלייך מרחוק ואני מבטיח לנסות להוציא אותך מפה כמה שיותר מהר." לא האמנתי לו, האמת שזו גם פעם ראשונה שלא האמנתי לו הוא לא יצליח לשמור עליי מרחוק ובטח לא להוציא אותי מפה, לא יכולתי לחשוב על העובדה שאני אהיה במקום הזה כל כך הרבה זמן. זה גרם לי להיסגר לא עניתי לאליו
"יהיה בסדר יפהייפיה אל תתבאסי"
"אליו אני לא רוצה להיות פה אני לא יכולה להבטיח לך שהפה שלי יפסיק להכניס אותי לצרות וזה מפחיד אותי אפילו יותר המחשבה שאולי בגלל זה יפגעו בך"
הוא צחקק אליי ואמר "לא יפגעו בי יפייפיה יהיה בסדר את רק צריכה לעשות כמה מאמצים. אני בטוח שהם לא יצטרכו אותך לנצח בכל זאת את בעייתית מדי את תובילי את כולם רק לצרות" הוא אמר בניסיון להצחיק אותי והכניס לי חיוך חייכתי אליו חיוך מאולץ בחזרה וחיבקתי אותו
"השיחה נגמרה" קטע אותנו באמצע מאט והורה לי לצאת מהחדר
מאט

הובלתי אותה לחדר בו המתין לה אליו חברה הטוב, היא רצה אליו בהתלהבות וחיבקה אותו. לעולם לא אבין חיבה כזאת זה אפילו מגעיל אותי לראות את זה, אני לא יודע מה זה רגשות וחיבוקים רק את הזונות שלי הייתי מחבק וגם זה בשביל הפורקן הגברי שלי בלי שום רגש במעשיי, אני יותר אוהב לראות אנשים סובלים ומתחננים, מלאי דם, דם שאני התזתי, זה גורם לי להתרגשות יותר מכל
"יהיה בסדר יפהייפיה" אליו אמר לקמי. יהיה בסדר יפייפיה? אני לא יודע למה אבל פתאום נהייתי עצבני, עיגלתי את אגרופי והתאפקתי שלא לעשות כלום. אני לא יודע למה אבל משהו בחיית טרף שבי גרם לי לרצות את קמי לעצמי, שהיא תהיה שלי! שאף אחד חוץ ממני לא ידבר אליה ככה.
תוך כדי השיחה הוא השתמש במילה הזו שוב. רציתי לשבור משהו. קטעתי את השיחה שלהם והוריתי לקמי לעזוב את החדר, עוד פעם אחת שהוא משתמש במילה הזאת ואני נשבע שלא אצליח לשלוט בעצמי, אבל לא כי הרגשתי אליה משהו אלא כי רציתי אותה שלי, את החוצפנית הקטנה הזו.
לאחר שקמי עזבה את החדר ניגשתי לאליו "היא לא תחזור אף פעם" אמרתי
"מה זאת אומרת היא לא תחזור אף פעם מאט מה אתה רוצה לעשות לה?" הוא שאל בבהלה והרים את קולו
נתתי אגרוף לקיר כל כך חזק שהקיר נסדק. ״אל תרים את הקול שלך עליי אתה שומע? אני מכבד אותך בגלל אבי זו הסיבה היחידה שלא אגרום לך להצטער כל כך חזק על שהרמת עליי את הקול אבל אני נשבע לך שעוד מילה אחת לא במקום גם זה כבר לא יעניין אותי זה ברור? אתה תמניך את הקול תקשיב לי ותדבר כראוי מובן?" הוא הנהן בראשו
"אוכל להבין מה כוונתך לכך שקמי לא תחזור יורש העצר מאט" הסתובבתי עם גבי כלפיו וקבעתי "אני רוצה שהיא תישאר פה אני רוצה אותה שלי" הסתובבתי והבטתי בעיניו המבוהלות, איי כמה שאני אוהב לראות אנשים מבוהלים כמו חיה פצועה בשדה קרב ״מאט היא בתולה אל תעשה את זה אני מתחנן היא הדבר הכי חשוב לי, היא אחותי"
לפי מה שהבנתי ממשרתי שכמובן שלחתי לברר את כל הפרטים על האישה שאני עומד להכניס לביתי ולבית משפחתי הבנתי שאליו הוא הבעלים שלה, הוא כמו אחיה, לקח עליה בעלות וכעת היא גרה אצלו 4 שנים ועובדת אצלו ולמרות שידעתי שאצלנו המנהג הוא לקבל אישור מתוך כבוד כשנוהגים לקחת אישה ולהשתמש בה זה לא עניין אותי. החוקים האלה לא חלו עליי או על מישהו ממשפחת ואליו ידע את זה.
"בתולה אמרת?" התגרתי בו רציתי לגרום לו לעשות טעות קטנה כדי שאוכל לשסף לו את הגרון אחרי שקרא לה יפייפיה אך הוא לא השיב בצורה הזו. לא הופתעתי ידעתי שהוא לא מספיק מטומטם להשיב לי בחוסר כבוד
״מאט קמי לא בחורה רגילה והיא עברה הרבה בחייה, לא אגיד לך מה לעשות כי אני יודע שאתה הקובע רק אוכל לבקש שתחשוב על זה"
"השיחה הסתיימה" קבעתי ופתחתי את דלת החדר, הוריתי לכמה מהמשרתים להוביל את אליו ליציאה.
כשיצאתי מדלת החדר קמי כבר לא הייתה שם. ״איפה הבחורה שהייתה פה לפני רגע?" שאלתי את השומר שהיה ליד דלת החדר "ונסה ארוסתך לעתיד ביקשה לקרוא לה יורש העצר" אמר תוך כדי שהשפיל את מבטו והסתכל לרגליו.
קמי