אהבה כלואה

פרק 3

-שירה-

התעוררתי עם כאב ראש נוראי.
אני לא זוכרת בדיוק מה קרה וכמה זמן ישנתי, אבל הגרון שלי כואב כל כך כאילו משהו שורף אותו, הראש שלי מתפוצץ מבפנים אבל גם מבחוץ כאילו משהו הכה בי.
לאט לאט אני פותחת את העיניים באיטיות ורואה שאני לא בבית או באחוזה.
אני מסתכלת סביב ולא מצליחה לזהות כלום.
אין פה חלונות, זה נראה כאילו הכל עשוי מברזל, יש רק פתחי אוורור ואני מרגישה מזגן קר יוצא מהם.
אני מסתכלת למטה ורואה שאני עדיין עם הבגדים שלבשתי למועדון אבל הם קרועים ומלוכלכים.
אני רואה שאני שוכבת על מזרון דק ומלוכלך.
למזלי לא לבשתי שמלה, רק מכנסיים ארוכים וגופיה אבל הם היו מספיק יפים כדי ללכת למועדון.
אני מרימה יד אחת כדי לשפשף את מצחי אבל נתקלת בשלשלאות שמחזיקות את ידיי.
אני מנסה להבין מה בדיוק קרה ואז אני נזכרת.
יצאתי למועדון עם קרלו, בכוונה בלי שבל תהיה שם.
רבנו באותו היום ורק רציתי לשכוח מהכל אבל קרלו לא הסכים לי לשתות אז רק לקחתי בקבוק מים.
אני זוכרת שלקחתי שלוק ואז הראש שלי התחיל להסתחרר, אני לא זוכרת יותר מזה.
אני מנסה לפקס את הראש שלי אבל עדיין לא מבינה כלום.
לפתע הדלת נפתחת ושלושה אנשים נכנסים.
הם מדברים בינהם בשפה ששמעתי את בל מדברת פעם, נראה לי זה היה רוסית.
הם מסתכלים עליי.
הם גדולים, יש להם שרירים והם נראים מבוגרים.
שני הבנים שבצדדים נראים בסביבות סוף השלושים לחייהם והבן אדם באמצע נראה כפול מהם.
הם מסתכלים עליי, פניהם אדישות וקרות אבל קשוחות.
''שירה גל.'' האמצעי אומר את שמי.
קולו מצמרר וגורם לגופי לרעוד.
הוא מוציא סיגריה, מדליק אותה, מניח בפיו ולוקח שאיפה.
לאחר כמה שאיפות הוא נותן אותה לאחד האנשים שלו.
האיש שלו מתקרב אליי ואני מסתכלת על שעון היד שלו, אני רואה שהשעה עשר בלילה.
האיש מתקרב עם הסיגריה הדלוקה אליי ואני חושבת שהוא יכבה אותה עליי אבל במקום הוא פשוט שם אותה בפי.
הוא מחזיק אותה כך שאני חייבת לקחת שאיפה.
הטעם שלה נכנס לי לפה וזה חונק אותי אבל לאחר כמה שאיפות אני מתרגלת לזה.
הוא מוציא את הסיגריה מפי וזורק אותה על הרצפה.
הוא חוזר לעמוד ליד האיש שבאמצע.
האמצעי עושה תנועת ראש קטנה ושני האנשים שלידו מתקרבים אליי ותופסים אותי בידיים.
הם מורידים את השלשלאות ממני ואז עוזבים אותי.
אני לא מבינה שום דבר ממה שקורה.
''תקראי לי סי. אלה ג'י וטי.'' האמצעי אומר.
אני מבינה שאלה כנראה שמות קוד אבל לא יכולה שלא לחייך ולהגיד
''זה כל השם? או ששאר האותיות גידלו רגליים וברחו?"
אני לא יודעת למה עשיתי את זה, זה היה צעד מטומטם מאוד אבל לא יכולתי להתאפק.
משהו שבל יודעת מקרוב, אני לא יודעת להיות רצינית או להתאים את עצמי לסיטואציה.
אני חטופה, בשבי הרוסי, יש מולי שלושה אנשים שאני מניחה שחמושים, ואני מחליטה להתגרות בהם ולעצבן אותם.
אני מרגישה צריבה חזקה בלחי שלי אבל אני לא יכולה שלא לחייך קצת, יודעת שבמשפט אחד הצלחתי להוציא אותו מדעתו.
אני מחזירה את ראשי כדי להסתכל עליו, הוא עדיין נראה אדיש.
''אוקיי, לא אוהב ציניות, רשמתי לעצמי.'' אני אומרת, לא מצליחה לעצור את עצמי.
אני עוצמת עיניים ומחכה לצריבה שתגיעה אבל אני לא מרגישה אותה.
אני פותחת את העיניים ורואה את סי מצחקק בשקט, צחוקו מזהיר ומצמרר כאחד.
''את חזקה יותר משדמיינתי. לא יותר מחברה שלך אבל עדיין חזקה.'' הוא אומר ''אני מניח שאת יודעת למה את כאן.'' הוא מתחיל ורוצה להמשיך את המשפט אבל אני קוטעת אותו ''האמת, אין לי מושג.''
סי מעביר את לשונו על שיניו, מתאפק לא להתעצבן אפילו שזה לא מצליח לו.
''אז אני אספר לך. קרלו ארקום. חבר שלך, בכיר במאפיה ואחיו הוא הקאפו. את כאן כדי למסור לנו מידע.'' הוא אומר ואני מתבאסת שלא ניחשתי את זה לבד, זה היה די ברור.
''תמסרי לנו את כל המידע שנבקש, ונשחרר אותך.'' הוא אומר.
אני מהנהנת, מראה להם שאני מבינה את החוקים אבל אז מנידה את ראשי ''לא נראה לי.''
עכשיו אני יודעת כמה דברים.
אני יודעת מה השעה ומפה אני אוכל פחות או יותר להבין כמה זמן אני נמצאת פה לפי מה שקרלו לימד אותי