להיות נאהבת

2

אריאנה

״כדאי לך לשמור על הפה הקטן שלך, בסופו של דבר הוא מי שיגרום לך להיפגע.״ הוא אמר בטון נמוך ומאיים.
״אני לא מקשיבה לסתם איומים מאנשים מטומטמים, אבל תודה רבה בכל מקרה. יום טוב.״אמרתי,
ובאתי להסתובב ולהמשיך בדרכי לבית ספר, אבל אז הוא ענה.
״אני אזהיר אותך שוב,תשמרי על הפה שלך.״
הוא אמר ואז הסתובב והלך.
מטומטם. מי חינך אותו? מי שזה לא יהיה, הוא עשה עבודה גרועה.
למה תמיד הדברים האלו קורים לי? מרגיש שזה באמת במכוון, זה כאילו אלוהים שולח את המטומטמים האלה אליי בשביל לבחון אם אני בן אדם טוב.

אחרי שלוש דקות, כבר הגעתי לשער בית הספר ואיתו הגיע הדחף לעוף מפה, רק מלראות את השומר יש לי חשק לברוח מפה לבית.
למה אי אפשר לעשות את החופש ניצחי או משהו? אני חכמה גם בלי מה שמלמדים אותנו כאן.

התקדמתי לבניין, והתפללתי שהם לא הגיעו עדיין. מה שחסר לי עכשיו זה ההערות שלהם על הבוקר.
לא הייתי בטוחה שאנחנו באותה הכיתה כמו שנה שעברה, אבל אין מצב שאלך למזכירה לשאול, היא נראת כמו סבתא רוצחת שתאכל אותי ברגע שאפנה אליה.
התחלתי לעלות במדרגות והייתה לי הרגשה רעה וידעתי פשוט. ידעתי שהם שם, ואני צריכה להתמודד כמו גדולה עם החסרי שכל האלו, פעם, הייתי מצפה שהם יספיקו עם ההצקות והערות, אבל עם השנים הפסקתי לצפות ולמדתי להתמודד לבד.

התקדמתי לכיתתי והחבורת ילדים הקבועה שהציקה לי ישבה שם ליד הכיתה, כרגיל.
״גם השנה אין לך את ליאמי שיגן עלייך״ אחד מהילדים בחבורה שלהם צעק. גלגלתי את עיני ונכנסתי לכיתה.
כשליאם היה בבית הספר, כולם פחדו ממנו ומחברים שלו, אז בקושי היו מציקים לי, ביום שהוא סיים את הלימודים, הציקו לי בלי לחשוש לרגע, אני לא מאמינה שאני הולכת לסבול איתם שוב. הם חבורה של שישה ילדים, כל אחד יותר מעצבן מהשני. שלושה בנים ושלוש בנות.

נכנסתי לכיתה וחיפשתי מקום פנוי ליד הקיר, שמתי את תיקי על הכיסא והתיישבתי במקום שלי כרגע לשנה הזו. שמתי את רגליי על הכיסא שבו היה התיק והייתי בטלפון.
רציתי לשלוח לליאם הודעה, אבל לא ידעתי אם הוא בעבודה, אז העדפתי לא לקחת את הסיכון ולהפריע לו.

השעה הייתה 7:30, יש לי עוד 35 דקות עד שהשיעור מתחיל. המחשבה שלפני חודש בשעה כזאתי הלכתי לישון, עושה לי חשק מושלם לבכות.
ככל שהזמן עבר, ככה יותר ילדים נכנסו אל הכיתה. לצערי או לשמחתי,
לא שמחתי לראות אותם, אבל הם היו עדיפים על החבורה שיושבת בחוץ. אבל, הדבר שהיחידי שאני אשמח לראות בזמן הקרוב הוא אותי, הולכת הביתה. ולאחר מכן, ללכת עם ליאם לסרט או משהו,

ה35 דקות עברו יותר מידי מהר, ולצערי, העברתי אותם במירמור.
היה צילצול להיכנס לכיתה, וכל החבורה נכנסה.
הראשונים שנכנסו הם מייקל וג׳ניפר.
העיניים החומות של ג'ניפר סרקו את הכיתה, כנראה בחיפוש אחרי,
שמתי לב שהשיער השחור שלה ארך טיפה, אבל חוץ מזה היא נראתה אותו הדבר. בן הזוג שלה, הבן אדם השני ברשימה השחורה שלי. מייקל, גם הוא נראה אותו הדבר, אך שיערו החום, היה נראה כמו הקוצים של הקיפוד שניסיתי להגניב הביתה כשהייתי בת שמונה.