-I'm not giving up on you-

פרק 1.

נ.מ-לואי💙

כולנו יושבים יחדיו בסלון. מעלים זכרונות מתחילת הלהקה וצוחקים ללא הפסקה.

"או! או! זוכרים את הפעם הזאת בקמפינג שלואי גרם לכל עצי המדורה לקרוס?" נייל הזכיר וצחק, אני גילגלתי את עיניי וגיכחתי.

"שיטת הטומו, אה ילד?" הארי דקר את צלעותיי עם קצות אצבעותיו וציחקקתי.
״לואי, אתה אידיוט!״ זאין אמר במבטא בריטי מעצבן וגלגלתי את עיניי שנית עם חיוך על פניי.

אני נשען על הארי עם גופי וידו עוטפת סביב כתפי.

הרמתי את מבטי והסתכלתי עליו במבט מאוהב, אני מהופנט ממנו.

מה עשיתי שמגיע לי אותו ואת כל הטוב הזה?
אני לא חושב שאבין את זה אף פעם..

הוא הסתכל אליי בחזרה עם חיוך רחב וגומותיו העמוקות בולטות.
באמת שניסיתי לעצור את עצמי, אך לא יכולתי. הכנסתי את האצבע שלי לתוך גומתו העמוקה.
אני עושה את זה בדרך כלל.
הוא אוהב את זה, אני יודע. אך הוא אף פעם לא מוכן להודות בזה.

הוא ציחקק והניד את ראשו כלא מאמין.
לאחר מכן הוא נישק קלות את שפתיי וליטף את כתפי עם ידו כשחזר לדבר עם הבנים.

הסתכלתי סביבי על כולם בזמן שהם צוחקים.
ונתתי לעצמי רגע להסחף למחשבות.

חייכתי כשהבנתי כמה אני מאושר.
כולנו כל כך מאוחדים. הם האחים שלי.
טוב..חוץ מאחד מהם, כי אז זה באמת היה יכול להיות קצת מוזר..

בכל מקרה- אם לא הבנים האלה, כנראה הייתי קורס.
כי בזמן שהחיים צחקו לי בפנים הם היחידים שהיו כאן בשבילי.
הם עזרו לי להבין כמה אני שווה ומה אני שווה.
הם עזרו לי להאמין בחזרה.
הם עזרו לי לפתח תקווה.
והכי חשוב הם עזרו לי לחיות שוב.

ובעיקר הארי,כמובן.
הוא לא וויתר עליי לשנייה.
כשאימי ואחותי נפטרו, אני בעצמי רציתי למות.
ובכן,אפילו ניסיתי..
אני זוכר שיום לפני שניסיתי, אתם יודעים..להתאבד.

אני רשמתי מכתבי פרידה לכולם.
בכל מכתב רשמתי את כל מה שאני חושב ומרגיש.
בחיים לא הייתי כל כך אינטנסיבי במילים.
אבל אי אפשר להאשים אותי.. באמת חשבתי שאחרי היום הזה אני לא אהיה יותר.

יום אחרי זה היה היום שתכננתי לסיים את הכל.
לא באמת ידעתי איך לעשות את זה, מצד אחד לא רציתי מוות ארוך, מצד שני לא רציתי הרבה כאב.
בלת ברירה הלכתי על האופציה של המוות הארוך ובלעתי קופסא של משככי כאבים.
אני באמת לא יודע מה חשבתי לעצמי.

כמה זמן שישבתי מחכה למוות שלי בלי שקורה כלום, הרגשתי שזה מתחיל לעבוד אחרי בערך עשרים דקות. התחלתי להרגיש שאני גוסס וזה הפך אותי למאושר.
היו לי הזיות, הזעתי, היה לי קר.
לאחר כמה זמן איבדתי הכרה.
ויכולתי להשאר שם ולמות, באמת יכולתי.
אבל למזלי הארי חיפש אותי.