-I'm not giving up on you-

פרק 9

נ.מ- לואי. 💙

נופפתי בידיי לצלמים.
אורות בוהקים ופלאשים מסנוורים את עיניי.
הצעקות רק הולכות וגוברות.
קריאות חזקות מקיפות אותנו.

״לואי תסתכל לפה!״

״ליאם פיין תחייך למצלמה!״

״זאין! זאין המצלמה כאן!״

״נייל אפשר תמונה?!״

״הארי בבקשה תחייך אלינו!״

כן הארי..בבקשה תחייך אלינו.

הסתכלתי עליו, מבטו ריק, עצוב ומיואש.
התגעגעתי לראות אותו מחייך, את החיוך הנוצץ עם הגומות, חיוך שמקרין אושר.
לעזאזל הוא מפחיד אותי, איפה הילד שלי?
איפה הוא נעלם?

התיישבנו כל אחד על הכיסא שלו.
מאחורינו רקע שעליו כתוב ׳וואן דיירקשן׳ בענק.
מיקרופונים, אורות ומצלמות מכל כיוון.

מאות צלמים, עיתונאים, ואפילו מעריצים.
כולם פה בשבילינו.

אני מנסה למצוא שבריר של כוח כלשהו בגופי, מנסה למצוא את היכולת לחייך, אך אני פשוט לא מצליח.
אני לחוץ, עצוב, מאוכזב, כועס..אני לא בנוי לכל התשומת לב הזאת עכשיו.
אבל כמובן שאין לי באמת ברירה כלשהי אלא לסבול בשקט..

״בנים, מוכנים? השידור מתחיל בעוד כמה שניות״ סיימון, שעומד מאחורי כל המצלמות, ליד כל אנשי הבידור.
הודיע לנו בשקט.

לאחר הנהון קצר מצד כולנו, המראיינת החלה ספירה לאחור.
כאשר עברו להן שלוש שניות, השידור חיי עלה לאוויר.

״שלום שלום וברוכים הבאים! אתם כאן בשידור חיי הישר למסיבת העיתונאים הכי מדוברת בחודשים האחרונים!״

שמענו את המראיינת מדברת אל המצלמה.
אנחנו נמצאים בשידור חיי עכשיו מול כל העולם.

היא לא כמו כל מסיבת עיתונאים רגילה.
היא הולכת לארוך המון זמן.
כמובן שאנחנו לא האורחים היחידים- נמצאים איתנו גם עוד המון מפורסמים אחרים.

זאת המסיבת עיתונאים הראשונה שלנו עם עוד מפורסמים.
בדרך כלל סיימון מזמין צלמים, עיתונאים, מראיינים ועוד, רק בשבילנו.
אז זה תמיד היה בסדר ״מצומצם״.
הפעם זה די גדול.

אנחנו, הלהקה, היינו הראשונים להתראיין.
יש לנו כמעט שעה לזיין ת׳מוח לכולם.
כי בתכלס, מי אומר אמת בדברים האלו?
אף אחד.

כל מה שהולך פה זה זיבול שכל אחד גדול.
כל התעשייה עשויה משקרים על גבי שקרים על גבי שקרים שפשוט לא נגמרים.