וויספר

פרולוג

"הדרקון האחרון, היחיד שנותר, מת. כולם לסגת!" צעקות של לוחמים נשמעות מכל עבר.
"תגנו על החומות עם כל מה שיש לכם!"

אני מחזיק את הבת שלי, עטופה בשמיכות צמר. ואני מעביר אותה לידיים שלעולם לא חשבתי שאעביר אותה אליהם.

בני אדם.

"תשמרי עליה."

"כאילו הייתה הבת שלי."

"כשיגיע היום, תגידי לה שהיא הייתה אהובה. שהדבר הקשה ביותר בחיי היה למסור אותה."

"אגיד לה. היא תדע בדיוק מי זה היה אבא שלה."
אני מהנהן ושולח אותן הרחק מחצר הדרקון, הרחק ממני והרחק מהמוות של כולנו.

הבת שלי היא התקווה שיום אחד הטוב ינצח את הרע.