מלאך אפל

פרק 7

תומר

ישראל, 26 שנים קודם.

זזתי מצד לצד במסדרון בית החולים, חיכיתי שהראל ואילנה יצאו מחדר הלידה עם תינוקת קטנה בידיהם, אני לחוץ מאז שנסעתי לפה כשאילנה צורחת לי באוזן איומים על מותי אם היא תיילד ברכב, לעומת זאת הראל ספג את המכות שלה אני חושב שאם אילנה לא הייתה צריכה ללדת בשנייה שהגיעה לבית החולים הראל היה נכנס לחדר בית חולים משל עצמו.
הלחץ מחניק אותי ידיי מזיעות אני חושב שזה הפעם החמשית שניגבתי את ידיי מהטרנינג האפור שלי, הייתי עייף אך הצעקות של אילנה ברכב העירו לי את הנשמה, הבטתי בשעון שעל קיר המסדרון השקט והריק מאנשים, השעה ארבע חמישים ושלוש הופיעה על השעון, לפנות בוקר ואני פאקינג עייף אילנה יולדת לידה מוקדמת של חודש ושבועיים, ישנתי אצלם אחרי ארוחת שישי אך לא ציפיתי לקום ארבע שעות אחרי שנרדמתי כדי לנסוע בטנדר הלבן של אבי אל בית החולים.
הראל ואילנה עברו לגור ביחד בגיל 11, ההורים של הראל היו בנסיעות עסקים ואילנה הייתה חברתו הטובה ביותר של הראל אז הראל בילה כול יום אצל אילנה מגן חובה עד כיתה ו', כשהיה בן 11 אימא של אילנה  רוזי הציעה להוריו של הראל לעבור לגור איתם הם הסכימו כי ידעו שהוא מבלה ימים שלמים אז הם הסכימו מכרו את ביתם פיטרו את העוזרות ושילמו מזונות בסך של חמש אלף שקל בחודש.
רוזי ובעלה לא בזבזו את הכסף וקנו הכול מכספם את הכסף שהם שלחו הם שמרו לעתיד של הראל אם להיות ספציפי הם שמרו את הכסף לחתונה של הראל ואילנה הם ידעו שהם נועדים אחד לשני עוד מגן חובה.
היום אילנה והראל בגיל 20 יולדים את ביתם הבכורה אנאלי, הראל ואני חברים מכיתה ג' לפחות הראל היה בכיתה ג' אני קטן ממנו בשנתיים אני הייתי בכיתה א' כשהראל הציל אותי מביריוניים, ידעתי איך להרביץ בכול זאת אבי היה בכלא משנולדתי עד גיל חמש ובמשך שנה גידל אותי להתנהג כמו עבריין.
הילדים היו כיתה ב' שלושה ילדים נגד ילד בכיתה א' הראל הופיע מולם ילד עם נזלת באף שנראה כאילו הוא הולך לגנוב להם את הסוכרייה הוא לא הרביץ להם כי הוא לא האמין במכות אך הוא איים עליהם ומאז לא הייתי זאב בודד היינו להקה של שלושה, אני הראל ואילנה.
הראל לא האמין במכות אך כול ילד או ילדה שהתקרבו אל אילנה בדרך לא רצויה הוא כיסח להם את הצורה הוא לא קיבל עונשים מאחר והוריו לא היו לידו אך זה מה שגרם לו ליהנות מזה, הוא עשה בלאגן ולא קיבל עונש וכך גם אני אבי לימד אותי להיות גבר ואני באותו זמן ניסיתי לרצות אותו כדי שלא יברח ממני אל הכלא אך בכיתה ז' אחרי הבר מצווה אבי שקע לחובות גנב בנק ונכנס לעשר שנות מאסר.

"תומר!" קולו של הראל העיר את הבהייה שלי בשעון העגול, מיד התקרבתי אליו וחיבקתי אותו, "אתה אבא? איפה התינוקת?" שאלתי והוא צחק והרחיק אותי ממנו, "אילנה רוצה שתחזיק אותה ראשון הם בפנים." התרחקתי ממנו בבום ורצת אל הדלת נשפתי אוויר לתוכי ופרצתי אל החדר אילנה מכוסה בשמיכה שראשה בגולגול מבולגן ומצח מלא בזיעה מהמאמץ של הלידה. קול של תינוקת בוכה נשמע בקול בחדר והרחיב את אוזני.
"איפה הטעות?" שאלתי בכוונה אל התינוקת הם לא תכננו אותה בגיל צעיר אך זה יהיה שקר אם אגיד שהם לא רצו להיות הורים.
"אם תקרא לתינוקת שלי עוד פעם אחת טעות אני אקרא להראל." אילנה איימה וקולו של הראל הקפיץ את ליבי, "מה הראל?" שאל, "האידיוט קרא לתינוקת טעות." אילנה הלשינה, "מלשנית." פלטתי מפי בשקט.
"מה אמרת על אשתי ועל התינוקת שלי." הראל שאל בקול מאיים ומיד רצתי אל אחות שמחזיקה שמיכה עם תינוקת שמוסתרת במגבת נקייה, "הטעות היחידה היא שעזרתי לך מהביריוניים אם הייתה מת זה היה פותר לכולנו חיים שלווים." אמר הראל בהומור וחייכתי אליו, "אתה לא יכול בלעדיי." "נכון." אילנה אישרה את דבריי.
הבטתי באחות ואז הורדתי את מבטי אל תינוקת קטנה שהביטה בי במבט מבולבל והבכי שלה נפסק, התינוקת החליפה את מבטה המבולבל בחיוך גדול וצחוק עדין שבקושי נשמע, "היי קטנה." לחשתי בשקט והחזקתי את התינוקת בשתי ידיי, החזקתי אותה חזק בלי שום כוונה לשחרר ממנה או לתת לה ליפול, היא כול כך רזה וקטנה, היא בגודל כף ידי, "כמה היא שוקלת?" שאלתי מבלי להרים את עיניי מעיניה המהפנטות.
עיניה מזכירות לי את עיניהם של אילנה והראל, הם נראות ירוקות כמו עיניו של הראל אך עם גווני כחול כמו עיניה של אילנה.
"היא שוקלת 300 גרם." האחות עונה על שאלתי וליבי מחסיר פעימה היא כמו שקית סוכר מתוק, עורה נקי וזוהר, היא כולה זוהרת עיניה מתכווצות וזה נראה כאילו היא עוצמת אותן אך הירוק זוהר אל נשמתי כמו יהלום נוצץ.