מלאך אפל

פרק 2

תומר

עבר, 6 שנים קודם.
עבר שעה, אפילו שעה וחצי הפסקתי לעקוב.
שנינו שותקים רק הים עם הגלים החזקים שמתנפצים להם מהרוח, שנינו שקועים במחשבות בלהבין מה טוב לנו ביחד או לבד.
אני לא רוצה לגדל את הילד הזה אני חושב שהיא משקרת לי כדי להרוויח עליי כמה גרושים, אני יוכל לגדל אותו אנחנו נגדל אותו יהיה לילד הזה שני אימהות, אני אשלם לה מזונות כל חודש ואבקש ממנה שלא יהיה חלק מהחינוך של הילד. נברח.
"אני עוזבת בעוד יומיים, למיאמי." אן פתחה את פיה אך ליבי נסגר, זה היה אמור להיות ירח הדבש שלנו ואמרנו שאם נתאהב במקום והוא יהיה גדול כמו האהבה שלנו נישאר שם ונגדל את המשפחה שתהיה לנו.
זה רק אני, אני אגדל את המשפחה שלי, לבד. בלעדייך אן.
"תישארי, אל תשאירי אותי לבד." ביקשתי בשקט, היא החזיקה בידי והביטה בי סוף סוף, דמעה שנצצה מאור הירח ירדה במורד הלחי שלה.
רציתי לנגב את הדמעה אבל אני בכיתי שניה אחריה.
"בבקשה." התחננתי בקול רועד, "את מכאיבה לי." אמרתי בשקט וחיוך קטן עלה בפניה, "עד החתונה זה יעבור." השיבה בקול רועד ושנינו צחקנו צחוק מאולץ נסים להוריד את העצב, התסכול והלחץ.
"עד החתונה היית אמורה להיות שלי, בחתונה היינו אמורים לעשות אהבה, וליצור מהתשוקה והאהבה החזקה להפוך לתינוק." קולי עדיין שקט, אני מפחד שאם אני אצעק היא תברח ממני, אני מפחד לברוח בעצמי.
"בוא נעשה אהבה, תהיה הראשון שלי, כמו שהבטחת לי. ההבטחה היחידה שתוכל לקיים עבורי." עוד דמעה ירדה מעיניה של אן.
שמעתי את שברי ליבי מתרסקים להם אחד אחרי השני, בום טראח הבטחות לפח.
מבלי לחשוב על זה יותר מדי נשיקתי אותה לא באגרסיביות אלא בעדינות רבה כאילו היא יכולה להישבר לי בין ידי, אך לא היא נשברה אלא אני, אני עצרתי את הנשיקה מלהיות אגרסיבית למרות התשוקה של שתינו התפרקתי ובכיתי כשהמצח שלי צמוד לשלה.
"אני לא רוצה סטוץ מזדיין, אני רוצה אהבה." התחננתי בפניה, היא קמה תוך שניה וניערה את החול היא עמדה ללכת מבלי להגיד להתראות.
קמתי אחריה תפסתי את פניה בקו הלסת שלה כשפרצופה הקטן נבלה בין שתי ידי הגדולות. נישקתי אותה, אבל הפעם באגרסיביות, בתשוקה מלאת אמת.

הווה

אן
בבוקר שאחרי הרגשתי את ראשי מסתחרר אני לא זוכרת כמה שתיתי אבל אני כן זוכרת את המפגש עם תומר אתמול בלילה.
הנחתי את שתי ידיי על ראשי ומשכתי בשערות ראשי באגרסיביות שנייה אחר כך הודעת טקסט נשלחה אל הטלפון, הוצאתי את הנייד מהמטען והבטתי קודם בשעה 6:50.
פאק מי ער בשעה כזאת? הבטתי בהודעת הטקסט, המספר לא מזוהה ואין תמונה.
'תפסיקי.' קראתי את ההודעה שוב ושוב מנסה להבין את הכוונה אך ככל שחשבתי על זה יותר כך גם ראשי נתקע, 'טעות במספר.' הגבתי והוצאתי נשימה מפי.
קמתי אל השירותים כשאני מחברת את הטלפון אל הרמקול הקטן שיש לי בחדר והפעלתי את השיר Hero- David Kushner לא הגברתי עד הסוף כדי לא להעיר את אפריל יש לה עוד ארבעים דקות עד שאני אעיר אותה לגן ואארגן אותה בחצי שעה.