לאהוב עד מוות

בהכנות...

שירי

התקשרתי לעדי ואלה ושאלתי אותן אם בא להן על מסיבת פיג'מות והן אמרו כן! איזה כיף הולך להיות אני ממש מתרגשת.
היום בבית ספר תכננו הכל. סגרנו שכל אחת תביא 25 שקל ונקנה פיצות ושתייה וחטיפים. אז ישבנו מאחורי הכיתה ודיברנו על מה נעשה וכאלה והסתכלנו על הבנים משחקים כדורגל במגרש.
"איזה חתיך שון" אמרה עדי במבט חולמני.
"אוווווווו" אני ואלה צחקנו עליה למרות שזה לא סוד שהיא מאוהבת בו.
"ומה איתך שירי? מתי נתחיל לראות קצת רומנטיקה בינך לבין מיילס החתיך ההורס שלך?" הן שתיהן ירדו עליי והן יודעות שאני לא עומדת בלחץ.
"טוווב, הוא באמת חמוד וחתיך וגבוה" אמרתי.
"אבל אני לא בקטע של חבר עכשיו אז הוא יצטרך לחכות" הוספתי מהר. שלא יתחילו לרדת עלי עכשיו שאני מאוהבת במיילס או משהו בסגנון הזה. רק זה חסר לי שיתחילו שמועות בכל הבית ספר שאני דלוקה עליו.
"נו שירי את ומיילס כל כך מתאימים למה את מחכה?! בסוף הוא עוד יתאהב במישהי אחרת" הן לחצו עליי.
"יופי. אם הוא מתאהב במישהו אחרת זה אומר שהוא לא באמת יאהב אותי לנצח והוא כנראה לא מתאים לי" עניתי להן.
די! שיפסיקו כבר לחפור לי! מה הן לא מבינות שאני לא רוצה חבר עכשיו?!

-אחרי בית ספר-

חזרתי הביתה מהר והתחלתי להתארגן למסיבה. אלה שיכנעה אותי להזמין כמה חברים למסיבה ועדי הזמינה את שון ומיילס והחבורה שלהם. מעניין איך יהיה. והלוואי שסוף סוף דברים יתחילו לזוז בין עדי לשון הם פשוט כל כך מתאימים! בדרך הביתה אספתי את תום מהגן ואת נטע מהמטפלת. כשהגענו הביתה הכנתי מהר פסטה עם רוטב עגבניות ושמתי לתום בצלחת, שמרתי בצד גם קצת לנועה והכנתי בקבוק לנטע. וידאתי שתום אוכל, שהטלוויזיה מכוונת לערוץ שהוא אוהב, שנטע אוכלת ושהאוכל של נועה מוכן. נתתי לעצמי שעה וחצי לארגן פעולה לחניכים ואחר כך הייתי צריכה לארגן את המסיבה, למרות שעדי ואלה הבטיחו לבוא מוקדם ולעזור לי.
נכנסתי לחדר ושמתי מוזיקה מרגיעה. הכנתי לעצמי דף ועט וחטיף בריא. ניסיתי לחשוב על פעולה מקורית שבה אוכל לנסות ללמד את החניכות שלי לא להיות בטלפון בזמן פעולות, ויותר להקשיב ולהשתתף בפעולה עצמה, אבל הראש שלי היה ריק. התיישבתי על המיטה וגללתי קצת בטיק טוק. הפוריו שלי היה מלא במתכונים בריאים ונערות מושכות שעושות שגרות בוקר וכאלה. קצת מבאס אותי שאף פעם לא אוכל להיות יוצרת תוכן כמו כל הבנות האלה, אבל פשוט אין לי זמן או כסף לזה. זה לא שחסר לנו כסף, פשוט אין כל כך כסף מיותר לבזבוזים.
חזרתי לדף ועט ולפעולה וניסיתי לחשוב. אבל לא כל כך הצלחתי להתרכז בפעולה וכל הזמן הראש שלי ברח למקומות אחרים. בסוף הכנסתי פנקס קטן ועט לכיס הג'ינס שלי, למקרה שיצוץ לי רעיון, והלכתי לאכול עם תום ולארגן את המסיבה.

כשנועה חזרה הביתה היא הייתה די שמחה, כי היא כבר יודעת על המסיבה.
"היוש שירילילי חזרתי מבית ספר מתי עדי ואלה מגיעות אני רוצה לראות אותן ואני ממש רעבה מה יש לאכול ומחר אני יכולה ללכת לעומר ואבא שלה יחזיר אותי פליז פליז פליז" היא התנפלה עליי ואמרה הכל בנשימה אחת.
צחקתי וחיבקתי אותה.
"צהריים טובים גם לך גברת נועה" עניתי בצחוק.
"אה כן, שכחתי לומר צהריים טובים. צהריים טובים! עכשיו את יכולה לענות לי???"
"אני אנסה לענות לך לפי הסדר" ניסיתי להרגיע את הילדה שנכנסה הביתה הרגע וכבר מבררת ושואלת.
"עדי ואלה מגיעות עוד חצי שעה, הכנתי פסטה ברוטב עגבניות, כן מחר את יכולה ללכת לעומר אבל מישהו חייב להחזיר אותך ואת חייבת להיות בבית עד 18:00." עניתי לה בזמן שעזרתי לה להוריד את התיק ואת הנעליים.
"יש תודה שירוש אין עלייך בעולם!!!" היא שוב התנפלה עליי ושוב התפקעתי. איך ילדה בכיתה ב' מצליחה להצחיק אותי כל כך ולשפר לי את המצב רוח?!
ניסיתי להרגיע אותה.
"תרגעי נועוש יש לך שיעורי בית? תעשי אותם מהר לפני שעדי ואלה מגיעות כי אחר כך תרצי להיות איתן"
היא רצה לתיק והוציאה ספר חשבון.
"יש לי תרגילים בחשבון תעזרי לי?" היא שאלה אותי בתחינה.
"תנסי לעשות אותם לבד ומה שאת לא מצליחה אני אעזור לך" אמרתי לה והיא התיישבה בשולחן עם הקערת פסטה והספר חשבון ועיפרון.
הלכתי לסלון ובדקתי שתום מסודר בטלוויזיה עם חטיף ומים ושנטע נרדמה ואז חזרתי למטבח להכין קצת כיבוד לעדי ואלה.
קצת לפני 16:00 הן דפקו על הדלת ועוד לפני שהספקתי לפתוח נכנסו עם מלא שקיות.
"מה קורה שירוש? מה חדש בשעתיים מאז שחזרנו מבית ספר?" הן הניחו את השקיות על הרצפה והתיישבו על הספה.
"מה קורה?" עניתי להן "מה הבאתן בכל השקיות האלה?" שאלתי בסקרנות, ועוד לפני שאלה הספיקה לענות נועה נכנסה בריצה מהמטבח.
"שירושי עשיתי את כל התרגילים חוץ מאחד" היא צעקה אליי ורצה לאלה ועדי. צחקתי שוב.
"מה קורה נועילה?" אלה צחקה ביחד איתי.
עדי נתנה לה חיבוק והוציאה סוכריה מהכיס שלה.
"קחי נועה קיבלנו היום בכיתה ואני לא אוהבת"
נועה עזבה את אלה וחיבקה את עדי. "תודה עדי אין עלייך!!!!"
עדי הושיבה אותה על הברכיים ושלה וסירקה לה את השיער עם האצבעות.
"עדידוש מה יש בכל השקיות האלה?!" היא סובבה את הראש ושאלה.
"בואי אני ואלה נראה לך ולשירי" היא הורידה את נועה ופתחה את אחת השקיות. היה שם מלא אביזרים לקישוט ואלה פתחה עוד שקית והראתה לי. הסתכלתי ומהר סגרתי אותה לפני שנועה תראה.
"אתן לא מתכונות לעשות את זה נכון??" שאלתי אותם בלי שמץ של צחוק.
"למה לא?" אלה ענתה צוחקת.
"למה לא? בואי אני אגיד לך למה לא!" חצי צעקתי חצי אמרתי לה.
"למה לא? כי זה לא מתאים! זה לא מכבד! זה סתם משחק דבילי! בסוף תמיד מתחרטים! זה יהרוס את כל הערב! זה בכלל לא הפואנטה של המסיבה! זאת מסיבה כיפית ומשחררת, לא מסיבה בסגנון הזה! ידעתי שזו הייתה טעות להזמין את שון ומיילס! ידעתי!" אמרתי להם. אלה הלכה אחורה ונועה באה וחיבקה אותי בנסיון להרגיע. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי והתחלתי לבכות.