מחנה הפליטים של החצויים

אשמח לפרטיוטי בחזרה

אני יצאתי החוצה לעבר טיילור. "מה אתה חושב על המקום?" הוא שאל. הייתי מוקף בבקתות. הבקתות היו מסודרות בצורה של Ω, בסך הכול 22 בקתות.

"כן... אז אנחנו לא הולכים לדבר על הבקתות האלה?" שאלתי.

"כל בקתה מייצגת אל. כל בקתה כוללת את הילדים של אל יווני אחר. במקור, היו רק 12 בקתות, רק לאלים האולימפיים. אבל לפני 20 שנה, מישהו בשם פרסי ג'קסון, בנו של פוסידון, עשה הסכם עם האלים להוסיף בקתות גם לאלים המשניים. למשל, אבא של ליה, היפנוס. כמה שנים לאחר מכן, גם הסטיה ופרספונה רצו בקתות לילדיהם, ולכן יש עכשיו בסך הכול 22 בקתות."

לא הבנתי הכול, אבל פשוט הנהנתי. חכה רגע. "אז על איזה אלים בדיוק אנחנו מדברים?"

"אה, כן," טיילור המשיך.

"זאוס, הרה, פוסידון, דמטר, ארס, את'נה, אפולו, ארטמיס, הפייסטוס, אפרודיטה, הרמס, ודיאוניסוס - אבא שלי," הוא צחק.

"ואז יש את האדס, אייריס, היפנוס, נמסיס, נייק, הבה, טייץ', הקטה, הסטיה, ופרספונה."

חכו רגע, הרמס!

"הרמס! הרמס הוא זה שתבע אותי."

"זה אומר שהוא אבא שלך. תזכיר לי איך קוראים לך?"

"אלכס וויילד."

"אני מקווה שאין לך בעיה לחלוק חדר עם 17 ילדים."

"17 ילדים?! זה אומר שיש לי 17 אחים?!"

"לא, לא, משהו מיוחד בבקתה של הרמס הוא שילדים שלא תבעו אותם גם ישנים שם."

התחלתי להתגעגע לאמא שלי. "יש לך טלפון? אני רוצה להתקשר לאמא שלי."

"אה, מצטער, אין פה טלפונים. זה פשוט משדר לכל המפלצות, 'היי, יש כאן בני אלים להרוג!'"

התחלתי להיראות מאוד עצוב. אני ממש מתגעגע לגג שלי, ואני ממש מתגעגע לאמא שלי.

"היי, זה בסדר. בוא, הדשא כאן ממש נוח," טיילור אמר כששכב על הדשא. עשיתי את אותו הדבר.

"תזכיר לי, מי אבא שלך?"

"דיאוניסוס, אל היין והגפנים."

"אתה אומר גפנים? תיצור גפן ותקטוף את התפוח ההוא שם," אמרתי, והצבעתי לעבר העץ מעלינו, במיוחד לתפוח אדום.