מעבר לגבולות המציאות - 2

פרק 6 - שקשוקה וארוחה משפחתית

האוויר בדרך לביתה היה חם בהרבה ממה שהיה בעולם הטכנולוגי, מפני שהעולם הטכנולוגי נמצא באזור גבוה כל כך, מעל לפני טווח הראייה של אדם רגיל.

בשיעור היסטוריה בשנה שעברה הם למדו את זה, כיצד הצליחו להקים מפלס ענק מעל לרבדי הראייה של אנשים.

זה כמו מימד אחר, מימד כזה שאף אחד שאין בו יכולת מיוחדת שגופו פיתח לא מסוגל לראות.

נאיה עדיין לא לגמרי הצליחה להבין איך זה עובד, והאמת שראשה היה כעת עסוק באינספור דברים אחרים, שהיא מעולם לא הסתקרנה בזה כל כך.

הבית היה מסודר מתמיד כשהיא נכנסה פנימה, ומהמטבח הגיע ריח מתקתק של משהו מבושל.

ממתי אימא או אבא מבשלים? היא שאלה את עצמה כשהתקדמה לאורך המסדרון, ולאחר שהניחה את התיק בחדרה היא הלכה למטבח לבדוק מה פשר הריחות.

צמוד לכיריים הרגילים והפשוטים ביותר לעומת בביתה של ליאן, עמדה אימה, קייטי. עיניה זרחו באושר כשהבחינה שביתה חזרה.

"היי," אמרה נאיה וחיבקה אותה, "מה את מכינה?"

"שקשוקה," היא השיבה, מערבבת עם כף העץ את התבשיל המיוחד, "חשבתי שיהיה נחמד לאכול קצת שלושתנו ביחד."

"כבר אכלתי ארוחת ערב אצל ליאן," ענתה נאיה, ולמראה מבטה המאוכזב של אימה היא הוסיפה, "אבל זה לא משנה. אני אשב אתכם גם."

אימה חייכה. "יופי. סוף סוף מצאתי קצת זמן פנוי כדי לבשל, אז באמת כדאי שתטעמי..."

נאיה הנהנה.
האמת שהיא לא היתה כל כך רעבה, אבל היא ידעה שזה ישמח מאוד את אימה, אז היא תאכל קצת בכל זאת.

היא התיישבה לצד השולחן, מחכה שהשקשוקה תהיה מוכנה, ושאביה יחזור מהעבודה שלו ויבוא לאכול איתן.

תמיד הוריה עבדו עד מאוחר כל כך, שלפעמים היא אפילו היתה הולכת לישון לפני שחזרו הביתה. הם היו עסוקים כל הזמן בעבודה, מהבוקר עד הערב, וזה בהחלט היה מעצבן.

אומנם היה לה בית ריק כמעט תמיד, אבל מאוד מהר זה התחיל להימאס עליה להיות לבד. היא אף פעם לא הזמינה שום חבר לביתה, כי אף פעם לא הכירה איזשהו חבר או חברה שבאמת הרגישה נוח בחברתם.

בדרך כלל, כשנאיה היתה חוזרת מבית ספרה הקודם, היא היתה משליכה את התיק על הרצפה, ואז הולכת לחדר ושומעת שירים באוזניות שלה על המיטה. כשהרגישה קצת רעבה, היא היתה הולכת למקפיא ומחממת לה איזה שניצל טבעול.

אף פעם לא היה לה אוכל חם וטרי בבית. טוב, לא לגמרי אף פעם, אבל בדרך כלל.
הוריה חזרו מהעבודה מותשים ועייפים ולא מצאו להם פנאי להכין אוכל חם בבית.

סוף כל סוף נעשה שימוש כלשהו בכיריים שעל הגז, ובסירים שישבו במשך המון זמן במגירה.

ארוחת הערב היתה מוכנה כבר ב20:00, בדיוק כשאביה דריי נכנס הביתה תשוש מהיום המעייף שעבר עליו.