כינוס תחילת השנה נערך באולם הכינוסים הגדול. נתיב דיבר המון, עד שנאיה כבר בקושי הצליחה להקשיב. מה שכן, היא הבינה שהוא מסביר מעט על תחילת שנת הלימודים, ודבריו פנו בעיקר לתלמידים החדשים.
נאיה שמעה כמה פעמים את קולו של וילקו נוחר בבוז מקצהו המרוחק של האולם.
הוא נראה כמי שיצא עכשיו משדה קרב, והבעת פניו היתה גועלית משראתה עד כה.
החלק הטוב ביותר באותו כינוס משעמם היה החלק בו הודיע נתיב שארוחת הצהריים החגיגית כבר מוכנה, והתלמידים הרבים יצאו דרך דלתות האולם הגדולות אל חדר האוכל.
נאיה, אמילי וליאן חיכו שהמון התלמידים יתרחק, כדי שלא יצטרכו גם הן להידחק. וכשנותרו רק המורים, ומספר מופחת של תלמידים שיצאו לאיטם מהדלתות, הן פנו לצאת גם הן.
המסדרונות נראו כרגיל, אם כי נאיה הצליחה להבחין שכמה מהתמונות הוחלפו במסכי ענק שנראו כחלק מהקיר. על המסכים התחלפו תמונות שונות ומגוונות מאירועי בית הספר.
נאיה הצליחה לזהות באחת התמונות את סופיה ואלדרין, שעסקו שניהם במשטח ענק מלא בכבלים דקיקים וצבעוניים. היא היתה בטוחה שזה צולם בזמן שיעור תכנות.
הן המשיכו להתקדם במסדרון ופנו ימינה כשהמסדרון התעקל.
מאוד מהר מצאו את עצמן שוב בין מאות התלמידים המחפשים את מקומם.
השולחנות היו יפים מתמיד, מפות בד קטיפה מלאות בחריטות מסולסלות ודקות היו פרושות על כל אחד מהשולחנות. הצלחות היו בצבע שמנת עדין, והיו מעוטרות גם הן בפסי זהב מבריקים.
בחדר האוכל כן היה ניכר שהיה שינוי. את החלונות הענקיים כיסו וילונות שמנת גדולים ומרופטים. הרצפה היתה מבריקה וחלקה בהרבה ממה שהיתה בשנה שעברה, נדמה היה שהריצוף הוחלף מאז היו בחדר האוכל בפעם האחרונה.
השולחנות היו ארוכים ומסודרים בשורות שורות. בשנה שעברה, נאיה זכרה שהיו השולחנות עגולים ומפוזרים בכל חדר האוכל, כאילו אף אחד לא הפעיל מחשבה הגיונית לסידורם.
ליאן, אמילי ונאיה חצו את חדר האוכל בזריזות, וליאן הובילה אותן לשולחן האחרון, שהיה עוד איכשהו ריק יחסית.
הן התיישבו זו ליד זו בקצהו המרוחק של השולחן, צמוד לווילונות השמנת הגדולים והתרווחו בכיסאותיהן, מביטות בהשתאות באוכל הרב שהיה מונח בקערות גדולות על השולחן;
סלט ירקות קצוץ, פסטה ברוטב עגבניות ובצל מטוגן שהדיף ריח מעט חריף, צנימים שרופים בצורת לבבות סביב קערת חמאה גדולה ומבעבעת.
והיו עוד כמה סלטים שנאיה עוד לא הכירה, וודאי הלומרייה החליטה גם להתחדש במנות האוכל לקראת השנה החדשה.
היא הריחה טעם מתקתק, שכנראה עלה מסלט גזר מתוק, עם שביבי שוקולדים משונים. לצידו, היה סלט נוסף, שהיה נראה כמו טונה מיושנת ומעלה עובש, אבל נאיה היתה חייבת להודות שהסלט הזה דווקא סיקרן אותה.
YOU ARE READING
מעבר לגבולות המציאות - 2
Ciencia Ficciónהשנה השנייה בהלומרייה התחילה; ונהפכה למאבק הגדול ביותר בחייה של נאיה, הגיבורה. הגבולות בין האויב לחבר מתחילים להטשטש. הכל מתברר כמסובך ומסוכן הרבה יותר משחשבו. נאיה מנסה להגן על היקרים לה, אבל המשימה העומדת בפניהם דורשת הקרבה ונועזות רבה. היא מבטיחה...
