נאיה צחקה.
פעם ראשונה באותו היום שהופיע על פניה חיוך אמיתי.תמיד הצחיק אותה התיאום המדהים של הוריה. הם תמיד היו אומרים דברים ביחד מבלי לתכנן זאת.
"תודה," היא חייכה, קצת מסמיקה. "מוזר לראות אתכם פה."
"כן," הודה אביה, "גם לי זה מוזר לחזור לכאן."
"לחזור לכאן?" היא לא הבינה. "למדת פה כשהיית גם אתה נער?"
הוא הנהן. עיניו סרקו בהתרשמות את הקירות והתמונות שעל המסדרונות.
"הוו, זה מגניב! לא ידעתי."
היא שמחה להיווכח בשינוי הפתאומי והטוב במצב רוחה.
"גם טוני למדה פה?" היא שאלה, משפילה כך גם את ראשה.אביה חייך, "לא," הוא ענה. היא הצליחה לראות את העצב שבעיניו.
"אז איפה היא למדה?"
"אימך זה נושא לזמן אחר," הוא ענה בצער. קייטי הביטה בו מעט נרגזת, אך הבעתה השתנתה מיד.
"קייטי הכינה לך עוגה," הוא אמר, "שנינו השתחררנו מוקדם מהעבודה היום, בשבילך."
נאיה גיחכה. "לא הייתם חייבים."
אבל האמת שהיא כל כך שמחה שהם באו לביקור."תראי לנו את החדר שלך," ביקשה קייטי, אימה. עיניה הוסתו לעבר נאיה ואז לגרם המדרגות הקרוב אליהם.
"עדיין קוראים למרחב שם החלל הגדול?" שאל אביה בחיוך כשהם התחילו לטפס במדרגות.
"כן," ענתה נאיה, מתנשפת. היא עוד בקושי עיכלה את זה שגם אביה למד בבית הספר הזה.
זה היה לה כל כך מוזר...
היה מוזר לחשוב על כך שאביה חי בעולם הטכנולוגי הזה...אבל לולא אימה האמיתית היתה מתה, חייה וחיי אביה היו נראים שונים לחלוטין. הם לבטח עוד היו גרים בעולם הטכנולוגי...
"וואו, זה מדהים," אמר אביה, מתנשף ומתנשם חזק יותר ויותר, "השם הזה הומצא עוד כשאני למדתי פה."
"אה, וואו, אז זה ישן."
הוא צחק. "כן, גם אני ישן."
היתה דממה. דממה מוזרה וטובה שכבר לא שמעה הרבה זמן.
"אה... תודה," נאיה מצאה את עצמה מגמגמת, "כלומר, תודה שבאתם לפה... אהממ... ליום הולדת שלי."
"ברור שנבוא," אמרה קייטי, אימה. נאיה היתה המומה מכך שהיא בכלל לא התנשפה, גם כשהגיעו לגרם המדרגות החמישי.
האמת שזה לא היה ברור כל כך שיבואו.
ההורים שלה היו תמיד עסוקים, עובדים עד מאוחר, ויוצאים מהבית מוקדם, כך שגם לולא הפנימייה בהלומרייה לא יצא לה לראות אותם הרבה.
יום הולדתה תמיד היה טקס משפחתי, סיבה כלשהי לחגוג, סיבה כלשהי בעבור הוריה לצאת מוקדם יותר מהעבודה.
YOU ARE READING
מעבר לגבולות המציאות - 2
Ciencia Ficciónהשנה השנייה בהלומרייה התחילה; ונהפכה למאבק הגדול ביותר בחייה של נאיה, הגיבורה. הגבולות בין האויב לחבר מתחילים להטשטש. הכל מתברר כמסובך ומסוכן הרבה יותר משחשבו. נאיה מנסה להגן על היקרים לה, אבל המשימה העומדת בפניהם דורשת הקרבה ונועזות רבה. היא מבטיחה...