~פרק 53~

19 1 0
                                    

נועם
"מאמי אני יורד לעזור לאבא שלי"
"טוב מאמי" סיימתי להתלבש עכשיו והדלת נטרקה.
ירדתי לסלון לשבת קצת עם בת שבע  ולדבר איתה קצת .
לראות אם אצליח לשכנע אותה להסכים לעומרי לבוא איתי לישראל.
נכנסתי לסלון וראיתי את בת שבע . היא אמרה לי ישר "בואי נועמי מתוקה" וסימנה לי עם ידה על הספה.
התיישבתי לידה והיא אמרה לי "הכנתי לך קפה . תשתי" אמרה וקירבה אליי את הקפה .
"תודה" חייכתי אליה .
במשך העשר דקות הבאות ישבנו מול הטלוויזיה וצפינו בסדרה טורקית.
יותר מידיי דרמה ליום אחד .
"בת שבע?"
"כן מתוקה?"
"רציתי לשאול אותך משהו" .
היא כיבתה את הטלוויזיה והפנתה את מבטה אליי .
"כן?"
"אז ככה. אני עוד חמישה שישה ימים אוליי טסה בחזרה לישראל"
"לבקר את אחיך?"
"כן. בקיצור.. עומרי יכול לטוס יחד איתי?"
"לכמה זמן אתם טסים?"
"שבוע וחצי"
"אה. לא מתוקה . הוא לא יכול להפסיד ימי לימודים"
"הוא לא יפסיד. אני גם לא אפסיד. אני חוזרת לבית ספר הקודם שלי. הוא יוכל ללמוד יחד איתי וגם יש שם מורים פרטיים . אני אתרגם לו בשיעורים רק בבקשה תסכימי" הצמדתי את שתי ידי בתחינה וכמעט דמעתי .
אני צריכה אותו שם איתי.
אני לא יכולה להתמודד לבד עם הילדים המגעילים שם.
היא הורידה את שתי ידיי בחזרה על הספה והתחילה לדבר .
"איך נמצא לו מקום בטיסה איתך?"
"אני בדקתי לפני זה. עדיין יש מקומות פנויים"
"ומה עם המצב המדיני שם?"
"המלחמה?"
"כן"
"מתנהלים שם כרגיל"
"איך?" היא שאלה בפרצוף מבולבל.
"שמעי. כל שני וחמישי יש פיגוע או שהחמאס מחליט פתאום שבא לו מסירות עם טילים" היא צחקה קצת והמשכתי .
"אמנם זאת מלחמה ולא מבצע כמו שיש לנו בדרך כלל כל שנה אבל אנחנו לא יכולים לעצור את שגרת החיים שלנו למשך כל כך הרבה זמן. אז אין ברירה אלא להמשיך לעבוד וללכת ללימודים ותאמיני לי שאם יש סכנה לחיינו מבטלים הכל ועוברים לזומים"
"אני פוחדת על עומריקי שלי"
"אין ממה לפחד" אני מרגיעה אותה ומניחה יד על הברך שלה .
"הוא יכול להיפצע או חס וחלילה למות"
"אמא בבקשה . אני רוצה ללכת" עומרי אמר מאחוריי וקפצתי כי נבהלתי.
הוא הניח יד על כתפיי והמשיך "נמאס לי לבלות כל פעם באותם המקומות . מהקניון לבית לים. אני רוצה לראות את הכותל. את המקום שכל היהודים רוצים להיות בו. אני רוצה לחוות את ארץ ישראל. אני רוצה לעמוד בכותל ולהתפלל להקב"ה .
אני רוצה להיות שם עם נועם"
היה שקט כמה שניות עד שהיא אמרה "אני אדבר על זה עם אבא שלך.  נראה מה הוא חושב ונגיע להחלטה ביחד"
סובבתי את מבטי אל עומרי והוא חייך אליי.
החזרתי לו חיוך וחיים צעק "עומרי בוא כבר!"
"אני אלך להמשיך לעזור לו עם השידה" הוא אומר ומגלגל עיניים
"עומרי!" בת שבע צועקת עליו על הגלגול ואני התחלתי לצחוק.

young loveWhere stories live. Discover now