young love

~פרק 31~

עומרי
סיימנו את האוכל ועלינו לחדר , ראינו קצת טלוויזיה ונרדמנו.
08:00 שמענו שעון מעורר וראיתי את נועם קמה ולוקחת את.הטלפון "פאק!"
"מה קרה?" שאלתי
"נרדמנו. ההורים שלי התקשרו אליי עשר פעמים ואחים שלי חמש עשרה"
"שיט" "מה את רוצה לעשות?"
"אני צריכה ללכת לבית"
"תאספי את הדברים שלך אני אסיע אותך"
"סבבה"
עשר דקות מאוחר יותר
"אני מוכנה!" שמעתי אותה צועקת מלמעלה .
עליתי לחדר וראיתי אותה עומדת מול המראה בוחנת את הפנים שלה.
"מהממת"
"זה מה שלבשתי אתמול..." אמרה ועשתה פרצוף של 'אני לא מאמינה לך'
"את מהממת בכל מצב עדיין לא הבנת?"
"אויי" אמרה ונישקה אותי.
"יאללה בואי" אמרתי ולקחתי את המפתחות של האופנוע מהשידה .

נועם
חיבקתי אותו כל הנסיעה ואני בלחץ . בחיים לא סיננתי את ההורים שלי ובחיים לא הודעתי להם איפה אני נמצאת .
כנראה שעומרי שם לב שאני בלחץ כי הוא אמר לי "הכל יהיה טוב" והעביר את היד שלו על ידי ולחץ.
הנחתי עליו את הראש ונשמתי עמוק .
הוא חנה בחניה וירד מהאופנוע "אני אוהב אותך" הוא אמר ונישק אותי נשיקה עדינה .
נכנסתי לבית וראיתי את ההורים שלי ושחר יושבים על הספה במתח.
"איפה היית" אבי אמר בזעם .
"סליחה שלא עניתי. נרדמתי אצל עומרי"
"את הבהלת אותנו!" אימי אמרה בצעקה והשתדלתי לא להראות חולשה ולבכות מולה.
"אני יודעת . סליחה"
"תעלי לחדר שלך!" אבי אמר.
עליתי לחדר התקלחתי ובכיתי. אני לא סובלת שצועקים עליי .
לבשתי פיג'מה ונכנסתי למיטה לשכוח מהבוקר הזה .
נרדמתי והתעוררתי כעבור שלוש שעות .
לקחתי ספר מהשידה וקראתי עד לשעה 14:00 .
לקחתי את הטלפון מהשידה והתקשרתי לעדן .
דיברנו במשך שעה שלמה ואז נרדמתי שוב .
לא רציתי לרדת למטבח אפילו לא לאכול .
לא רציתי לראות את הפרצוף המאוכזב שלהם אז נשנשתי כמה דברים מתוקים שהיו לי במקרר הקטן בחדר .
כן קניתי מקרר חדר ושמתי שם מלא מתוקים ובניהם גם מים .
בדיעבד זאת הקניה הכי משתלמת שלי .
כשלא בא לי לרדת למטבח כמו עכשיו זה רעיון פגז.

עומרי
התקשרתי לנועם כבר עשר פעמים והיא לא עונה לי .
אני מתחיל לדאוג לה.
אוליי קרה לה משהו ? מה אם היא החליקה באמבטיה? מה אם...
טוב דיי . אני צריך להפסיק לחשוב על הגרוע מכל .
אני אשלח לה הודעה ואחכה שתענה לי .

אני:בייבי מה קורה?
אני : מתגעגע אלייך❤️

זהו דיי עכשיו אני אחכה שהיא תענה לי. עד אז אנסה להעסיק את עצמי.
בשעתיים הבאות ראיתי טלוויזיה וכל חמש דקות ניגשתי לטלפון לראות אם היא ענתה .
אבל היא לא ענתה .
אני ממש דואג לה .
בדרך כלל היא עונה לי ישר .
אני מחליט להתקשר פעם נוספת .

נועם
התעוררתי לצליל של טלפון .
לקחתי את הטלפון ועניתי מבלי לראות מי התקשר .
שמעתי ברקע נשיפת אוויר ושאלתי "מי זה?"
"עומרי" הרמתי את הטלפון לראות השם וראיתי בייבי.
"מה קורה בייבי?"
"למה לא ענית לי?"
"סליחה בייבי נרדמתי עכשיו לאיזה חמש שעות"
"מה ההורים אמרו על זה שישנת אצלי?"
"צעקו על חוסר האחריות שלי שלא הודעתי וזהו כיאלו מאז לא יצאתי מהחדר . הם צעקו עליי ממש ואני לא אוהבת שצועקים עליי אז אני לא מסוגלת לרדת ולראות את האכזבה בעיניים שלהם"
"אני בא להיות איתך"
"מה בייבי אתה לא צריך"
"אני לא שואל אני בדרך" אמר וניתק.